אמא של אסתר תמיד הרגישה שהיא יהודייה. היא גדלה בדרום אפריקה בשכונה בה מתגוררות משפחות יהודיות והלכה לבית ספר רב – דתי. ביום כיפור הילדים היהודים לא היו מגיעים לבית הספר, אך גם אימה של אסתר סירבה להגיע. ביום שאחרי כשהמורה שאלה אותה את סיבת היעדרותה היא ענתה כי "אתמול היה יום כיפור". המורה התפלאה ואמרה לה "אבל את אינך יהודייה", אך היא ענתה לה אתה מה שחשה בליבה, "אני לא, אבל אני כן".
אימה של אסתר בחרה להתגייר, להינשא ליהודי חוזר בתשובה ולעלות לארץ. אסתר גדלה בנחלאות, היום מתגוררת באזור ירושלים ובת 29 והיא מספרת על הגיור של אמא שלה איך הוא מתבטא בחייה. "קודם כל זה פוגש אותי המון. מאז שאני תינוקת וילדה היו לי המון תחושות סביב זה שלא ידעתי לתת להן שם. לא ידעתי מזה אומר להיות גרה ומהגרת.. ככל שגדלתי והתבגרתי הבנתי את המשמעות ולמה היו לי את התחושות שהיו לי בתור ילדה". היא מספרת "הרבה פעמים הרגשתי מאוד זרה, שהיהדות, המסורות, החיבור לתורה ולזהות היהודית מאוד ברור לכל שמסביבי, ולי הוא בכלל לא ברור".
https://tovnews.co.il/%d7%99%d7%a9-%d7%9c%d7%9a-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%91-%d7%95%d7%93%d7%91%d7%a9/
לאסתר ולאחיה יש שורשים סקוטים ואירים, דבר המשווה להם מראה אחר בנוף. "הרבה פעמים אומרים לנו אתם לא נראים יהודים. אנחנו מאוד אחרים. ואני מרגישה מאוד מחוברת לשורשים האיריים והסקוטיים שלי שמאוד לא יהודיים. תמיד זה מרגיש שמצד אחד אני גדלה בתור ישראלית עם זהות יהודית, מאוד מושרשת ומחוברת. מצד שני יש חיבור לעולמות מאוד רחוקים מעולם היהדות ומשיכה לעולמות האלה. ומצד שלישי גם הרבה זרות. תמיד הרגשתי שאנחנו אחרים, נספחים. אין לנו משפחה נורמטיבית רגילה עם דודים וסבתא וסבא. הכול מאוד אחר, פגיע ועדין. הרבה פעמים היום אני מרגישה שאמא שלי כמו יתומה. משהו מאוד עדין".
המראה הלא היהודי והתחושות הפנימיות הובילו את אסתר לחוויית חיים אחרת. "אני רואה סביבי הרבה בנות שמחוברות ליהדות מתוך המסורת, מדור לדור עבר בירושה שלא מערערים עליה בסוף. יש משהו מאוד חזק בקשר דם שאתה יודע שאבות אבותיך היו מחוברים לסיפור הזה של העם היהודי. כי לי יש צד שמרגיש לא מאה אחוז הזדהות עם הצד היהודי. מצד הדם שזורם לי בגוף, יש לי חצי גנטיקה של ויקינגים, של אנשים שמאוד רחוקים מהיהדות. דווקא כשאין את זה, זה מחייב להתחבר למקום של היהדות ממקום עמוק".
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%aa-%d7%90%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%93%d7%9f-%d7%a9%d7%97%d7%96%d7%94/
זאת הנקודה שמלווה אותה בחיים "בתור בת של גיורת זה זורק אותי באופן אישי למסע של להסכים לשאול שאלות. הרבה פעמים להסכים לפרק הכול ולערער הכול כי שום דבר לא מובן מאליו. לחפש תשובות שהנפש לא יכולה לוותר ולזייף שם בהקשר לחיבור של שמירת התורה והמצוות. המענה לא יכול להיות מסורתי או סתמי או בינוני. הוא חייב להיות מאוד מעמיק ויש בזה מתנה גדולה. גם כשאני מסתכלת על אמא שלי אני מרגישה שהיא מאוד יהודייה במהות שלה כי הבחירה שם כל כך עמוקה, המסע שם חקוק בגוף ובנפש. אי אפשר פשוט להיות סתם, זה לא הגיוני, זאת לא אופציה בשבילי או בשבילה או בשביל אחים שלי להיות סתם יהודים. זה גם מחייב וגם מתנה".
בשאלה מה מחבר אותה היום ליהדות היא אומרת שהיא עוד עמוק במסע. "אני בת 29 היום, יש דברים שמתפרקים לי מול העיניים ונבנים מחדש כל הזמן. אני מרגישה שהנפש שלי לא מתפשרת על תשובות בינוניות, אני מרגישה שאני עוד לא הגעתי ולא בטוחה שאי פעם אגיע למקום שאני יכולה להגיד בבהירות מוחלטת. אני כל הזמן במסע של גילויים וזה כל הזמן הולך ומתגלה".
https://tovnews.co.il/%d7%a9%d7%95%d7%98%d7%a8-%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%9c%d7%a2%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%94%d7%96%d7%95-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%a2%d7%93/
היא מוסיפה "אני מרגישה באופן אישי שכדי שאני אתחבר לרעיונות מסוימים אני צריכה להפגיש אותם אליי. לפרק אותם מהטכניקה, ההלכה ומהאיך שזה אמור להיות במציאות ולגמרי לגעת במהות. נגיד מהות של שבת, לא להתעסק במה מותר ואסור אלא רק להתחבר לרעיון ולמהות ומה קורה פה, למה התכוון המשורר כשהוא יצר את הדבר הזה. ורק משם אני יכולה להשתלשל חזרה אל המציאות, אל ההגשמה אל המה מותר מה אסור. זה קורה לי בהרבה תחומים של יהדות ותורה והלכה. ויש דברים שזה מצליח ויש מקומות שלא, יש לי עוד הרבה שאלות".
אסתר מספרת כי נקודת המפגש הקשה ביותר שלה עם היהדות הוא הסתמיות. "גם כשאני קוראת ולומדת על האסלאם או הנצרות, אני מסתכלת על זה מהצד אני אומרת מישהו פשוט המציא פה משהו. וזה התקדם וזה הפך להיות משהו יותר גדול ויותר גדול. עדרים עדרים, בני אדם הם כמו עדרים שהולכים אחרי משהו שמישהו מכתיב להם. איפה האמת? מה באמת אמיתי?. מאוד מכאיב לי לראות גם בתוכי וגם סביבי שיש איזה תנועה סתמית. זה יכול להיראות הכי חרדי והלכתי וקדוש. אבל כשזה מרגיש שאין משמעות לדברים זאת הנקודה הכי קשה לי ואני לא יכולה להכיל את זה. זה מאוד שמאוד מרחיקים אותי וגם גרמו לי להתרחק מהיהדות בכל מיני שלבים בחיים".
לאמא שלה יש חלק משמעותי כמובן בצורך הזה "אמא שלי עשתה כזה מסע מטורף, חצתה תרבויות ועברה כל כך הרבה כדי להגיע למקום הזה. אני פה, ונולדתי פה בפשטות אז משהו בי חייב שיהיה מאוד אמיתי ותורת חיים שהיא באמת מחייה.. לא להשאיר דברים בדיבור בעולמות גבוהים, איפה ההנכחה של זה במציאות של החיים שלי. איפה אני רואה את ה' בתוך החיים שלי, לא רק מהפה ולחוץ. לאנשים יש נטייה להסתפק בזה, ואותי זה מפחיד".
https://tovnews.co.il/%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%93%d7%a9%d7%aa/
מה מפחיד אותך לקבל בפשטות את זה שאת יהודייה וזהו ספר החוקים שלך? "אני לא בטוחה שאני מסוגלת. אם התורה הזאת היא תורת נצח אז היא צריכה להתחיות בכל דור מחדש. והיא צריכה לדבר אלינו ולתת מענה עמוק לכל הסוגיות שאנחנו נפגשים איתם בחיים. אני גם יכולה להגיד בתור בת של גיורת שחיים של גרים הם מאוד מורכבים. אמא שלי עברה תהפוכות ענקיות גם בשנים האחרונות. הנשמות אחרות. וכשיש כל כך הרבה עוצמות המענה צריך להיות באותה עוצמה. לחיות חיים שהם סתם סתמיים, ובפשטות לא לשאול שאלות מורכבות על היהדות ועליי כיהודייה לא ייתן לי מענה לנפש. פגשתי יותר מידי, הרבה בגלל אמא שלי. משהו שם לא יכול".
הזרות נוכחת בחוויית החיים של אסתר. בשכונת נחלאות בה גדלה כולם מסביבה גרו בחמולות, ולכל משפחה היו דודים ובני דודים, "כולם מרגישים שייכים, לכולם יש גב וחוסן". החוויה שלה הייתה אחרת "אצלנו זה היה הפוך. היינו רק אנחנו, מאוד לא יודעים לספר את הסיפור שלנו. יש נתק של חוליות במשפחה, זה לא שיש סיפורים על סבתא וסבא. אומנם גם סבתא שלי התגיירה אבל יש משהו בגר שהוא מאוד מנותק מהמשפחה שלו. כל סיפור לגופו אני מתארת לעצמי. אבל חוויית זרות מייצרת בדידות".
היא הייתה רוצה שבחברה הישראלית תהיה רגישות לגר "זה משהו שהייתי מבקשת במיוחד מישראלים, שיש משהו בחוויה שלי, של אנשים שאתה גדל פה ויש לך כל כך הרבה קרובי משפחה, אתה לא תמיד רגיש לזה שיש פה אדם שזה לא הבית שלו בתחושה עדיין. הכל מאוד מעורער וראשוני. והרבה פעמים הרגשתי חוויה של חספוס, לאנשים היה ברור מאליו דברים מסוימים שיש בחיים ולנו שום דבר לא היה ברור מאליו".
מעבר לרגישות היא מבקשת "גם יותר להכניס פנימה. בואו תצטרפו, בואו תהיו חלק, לערבב פנימה. אני רואה דימוי של משפחה או אדם שבסוף נפתח לעם הזה, הוא עושה צעדים פנימה וצריך לפתוח לו את השביל, לפתוח לו את השער, לחבק אותו, לפתוח לו את הלב ולגרום לו להרגיש שייך. הוא חלק מהמשפחה בסוף. נשמה יהודית שגדלה בתוך גוף לא יהודי וחוזרת אל העם שלה בסוף. היא נשמה יהודית בדיוק כמו כולנו והיא פשוט גדלה בעולם אחר בעולם זר. לצד זה, אני חושבת בתוך הסביבה לא משנה כמה פותחים את הדלת ומכניסים עדיין יש מסע שהאדם הזה עובר. הוא צריך לפגוש חלקים בתוכו שהם באמת זרים, ועדיין הוא יעבור את המסע שלו ועדיין זה יהיה לא פשוט. אבל אפשר להקל ולחבק וזה כבר עוזר".
https://tovnews.co.il/%d7%97%d7%96%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%aa-%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a6%d7%90%d7%95-%d7%91%d7%9e%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%9e/
אך אסתר אומרת שיש משהו שהולך ומלווה אותה מאוד, "זה לא הכמות, זה האיכות. בסוף יש פה תמצית מאוד חזקה של חיבור ואהבה מאוד גדולה לסיפור של העם היהודי. זה מה שאני לוקחת בירושה מאמא שלי וזה מה שאני אוריש לילדים שלי, זה התנועה הזאת שתלך ותגדל בחיים. עכשיו היא בקטן אבל עוד דור זה יהיה יותר גדול אבל זה מתומצת והמון. אני מאוד מודה על זה".
