שבוע שעבר הלכתי לשבוע הספר במתחם שרונה בתל אביב כדי לקנות ספרים (תקראו ספרים!), באחד הדוכנים פגשתי את הסטיריקן ליאור שליין. שאלתי אותו איך בת זוגו מירב מיכאלי מסתדרת עם פירוק הממשלה, הוא חייך ושאל אותי אם אני שמח שהממשלה נפלה. עניתי לו שאני מודה לה' שהממשלה נפלה ובעזרת ה' נקים כאן ממשלה יהודית. הוספתי שאני לא שמח לאיד האנשים הפרטיים שנפלו. הוא טען כנגדי "מה החזון שלך, מה נעשה עם 3 מיליון פלסטינים?" אמרתי לו: "אין לי כרגע פתרון. אבל מה שמטריד אותי זה אנשים כמוך שמבזים את הדת והדתיים בטלוויזיה, זה הרבה יותר מפריע לי". ליאור השיב שאין שום בעיה בסרקזם. הקשתי עליו "למה אין מערכונים נגד להט"בים ונשים אם אין בעיה עם סרקזם" הוא אמר שהיה מערכון אחד או שניים. אמרתי לו "על הדתיים יש בלי סוף!". ליאור הסביר לי ש"סוגיות דת ומדינה הרבה יותר מטרידות את הציבור". אמרתי לו שוב שהמערכונים שלו פוגעניים והרבה דתיים נפגעים מהם. הוא הטיח כנגדי "לא רק לדתיים יש רגשות גם לחילוניים", אמרתי לו "נכון". הוא הוסיף "אני לא פחות יהודי ממך". אמרתי לו "נכון, זה שאתה יהודי לא הופך אותך לנציג היהדות. יהדות היא משהו ששנינו צריכים ללמוד." ליאור אמר לי: "שולחן ערוך פוגע בחילונים". אמרתי לו "זו היהדות". הוא ענה "יהדות זה גם ג'רי סיינפלד". השבתי לו "כאן אני לא מסכים איתך." הוא אמר בהלצה "הרבה דתיים קוראים לי אוטואנטישמי, ואני חשבתי שאוטו אנטישמי זה פולקסווגן", אמרתי לו שאני לא קורא לו ככה אבל אני חושב שהוא עושה הרבה מאוד נזק. הוא הציע לי לקנות את הספר שלו כדי שאכיר אותו יותר טוב. סירבתי בנימוס ונפרדנו לשלום.
הסיבה שאני מספר את הסיפור הזה, בגלל סיפור אחר שקרה השבוע. היה שר בכנסת שכתב השבוע דברים מאוד קשים ברשת החברתית. ושאלתי חבר שכותב הרבה ברשת "מדוע לשיטתך כשרב לא העביר כוס מים לחבר כנסת כתבת נגדו דברים קשים, וכאשר שר אמר דברים קשים נגד הציבור לא מחית בו?" הוא ענה לי "אין לי ציפיות ממנו". ואז נפל לי האסימון. אמרתי לו שהאמירה הזו היא הרבה יותר קשה משנאה. היא ייאוש מיהודי. אתה לא מאמין שיש לו תיקון אז אין לך ציפייה ממנו. כאשר הוא ראה רב שלא העביר כוס מים לחבר כנסת הוא מחה בו, כי כאב לו שיהודי עשה דבר כזה, אבל כאשר 'חילוני' עושה דברים רעים הוא לא מוחה בו כי 'אין לו ציפייה ממנו', זו התנשאות שחמורה משנאה. התובנה הזו חשובה מאוד לקירוב רחוקים, ההבנה שאני לא יותר יהודי ממנו, ולא להתייאש מאף יהודי. כשדיברתי עם ליאור שליין, שנאתי את המעשים הרעים שלו, אך לא אותו, לכן הרגשתי שאני יכול להוכיח אותו. אנחנו רגילים לומר ששנאת חינם החריבה את בית המקדש ולצטט את מאמרו המפורסם של הרב קוק באורות הקודש: "ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם". אבל יש התחלה לפסקה שמעטים האנשים שקראו אותה. הרב קוק שם מלקט ניצוצות משנאת החינם, הוא מסביר מאיפה היא מגיעה "כשיוצאת מריבה בין כוח לכוח, בין איש לאיש, בין עם לעם, המריבה בתוכנה היא תוצאה מהשינוי והניגוד שיש בעצמיות של אוצר החיים". כלומר, לכל אדם יש אוצר חיים משלו- נפש שונה, אמונות, דיעות, שורש נשמתי שונה, שמנוגד לאוצר החיים של האדם שעומד מולנו, זה יוצר את רגש השנאה. המילה שניים, שונה ושנאה באים משורש ש.נ. (בקבלה יש שורשים עם שתי אותיות). העובדה שיש אדם שונה ממני מביאה לשנאה, והרב קוק ממשיך שם "ויצרא דשנאת חינם זה חובק בתוכו את סתר האהבה, שהיא גם כמותה אהבת חינם, שאור השלום והאושר רק בה הוא גנוז". כלומר, כשהרב קוק כותב שהעולם יבנה באהבת חינם, הכוונה לאותה האהבה שבאה מתוך שנאת החינם, בתוך השונות והניגודיות יש אהבה נסתרת, משהו שמאחד אותנו. יהודי ששונא יהודי אחר יש לו תיקון, סתר האהבה גנוז שם. הבעיה מתחילה כשאומרים "אין לי ציפיות ממנו". כשאנחנו מדברים עם יהודים, חשוב שנדע לזהות את הניגודיות באוצר החיים שלנו, להיות מודעים לזה, לא לטשטש את השוני, לפעמים אפשר גם להוכיח או לכעוס, זה נורמלי, אבל חשוב לזכור שאוצר החיים השונה מגיע מה' שמחיה את שנינו, להכיר בשונות, לשנוא את הרע ולאהוב את הטוב- אבל בסופו של דבר למצוא את סתר האהבה.
