הרב יובל שרלו מסביר מדוע הוא רוצה שנשנה את הקונוטציה כלפי המילה "מחלוקת" וכיצד יש מקום לעיתונאי דתי בעולם תקשורת שבדרך קבע מחפש את הרע.
הרב אומר מה לדעתו אחת הבעיות המרכזיות כאשר אנו מגיעים לתחום השיח בינינו: "אני חושב שהמשימה העיקרית והראשונה שלנו היא קודם כל להכניס את המילה 'מחלוקת' לתחום המילים הטובות. זאת אומרת להאמין באמונה שלמה שהעובדה שלא כולנו חושבים אותו הדבר והתורה נלחמת נגד שפה אחת ודברים אחדים, שבית המדרש בנוי מאלו ואלו וההבנה שמחלוקת זה דבר טוב. ברגע שאתה יוצא מנקודת ההנחה הזו אתה צריך לשאול את עצמך איך מנהלים אותה כדי שלא תדרדר להחזקה במחלוקת, פילוג וכו'".
הוא ממשיך ומסביר במה אנחנו "נופלים" בשיח שלנו: "כיום השיח והמטרה המרכזית של שני המדברים היא למגר האחד את השני, כלומר לטעון שאין לו זכות דיבור וקיום. הבעיה היא שהתנאי ההכרחי למחלוקת לא נעשה והוא להקשיב. ברגע שמתייחסים האחד לשני כשני אנשים שלא ראויים בכלל לשיח המחלוקת נודדת ממשהו מבורך למקום איום ונורא, והדבר הזה הוא הדבר העיקרי שצריך לשנות".
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%9e%d7%a9%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%a0%d7%a9%d7%a2%d7%a0%d7%aa/
הרב טוען שמי שאשם בשיח המתלהם הוא הציבור עצמו, שלא מוחה כנגד: "אין לי טענות נגד החולקים יש לי טענות נגדנו כציבור. הטענה היא נגדנו, הציבור, בכך שאנחנו מוכנים 'לבלוע' את מי שמדבר בצורה אלימה ולא מי שמדבר בהגינות ואז זה מגיע לנו למעשה – 'פני הדור כפני הכלב', אבל אני לא בטוח שזה כך".
אך מוסיף כי יש פעמים בהם דווקא הדיבור ה"טוב" הוא זה שמועיל: "אני ראיתי להפך במהלך תולדות חיי גם מצבים שבהם אתה מדבר בהגינות, פשוט אומר את דבריך בצורה הכי חזקה, חדה, מצוינת וישרה, לא בהתייפייפות. לא להציג את דעת השני כקריקטורה ולבזות אותו, כן עם רטוריקה אבל בלי דמגוגיה, זאת אומרת לא לשלול את עצם הווייתו, זכותו ונקודת האמת שיש בדעתו". הוא מאמין שבלי שנעשה את זה זו תהיה "הבעיה הביטחונית הכי קשה שלנו". "אם אנחנו רק הולכים למצב של ביטול והשתקה האחד של השני היכולת שלנו 'להתברך' מהמחלוקת תלך לאיבוד".
האם ישנה יכולת הלכתית בכלל להיות עיתונאי דתי? לרב יש תשובה על כך: "אני רוצה ראשית לומר שעיתונאי דתי פועל משני תנועות הלכתיות. הראשונה היא 'לשון הרע לצורך', כלומר יש צורך של הציבור לדעת גם את הדברים הבעייתיים וזה מותר ואפילו חובה. ולא רק זה, מבחינה מסוימת בשלטון דמוקרטי כולנו שופטים, כאזרחים ולכן העיתונאי הוא סוג של 'מעיד עדות' ".
לטענתו על אף שאינו בקיא מספיק הוא בהחלט חושב שיש עיתונאים דתיים שרכשו את מעמדם בשל העובדה שהם חדים, מצוינים ולא מתייפייפים. יחד עם זאת הם גם ישרים והגונים ומציגים את העמדות של כל הצדדים בצורה נאותה, על אף שכולם מכירים את עמדתם האישית. לעומתם, אומר הרב ישנם כאלו שנגררים לשיח המתלהם ועד שהם נלחמים למען העם, התורה והארץ הם בסופו של דבר בינתיים פועלים כנגד הדברים הללו.
https://tovnews.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94/
הרב מבקש לשנות התפישה לגבי כך שלא ניתן להשיג דברים אלא בצורה מתונה או לחילופין מתלהמת: "אני רוצה להבחין בין כבוד לבין באופן מתון. אני לא חושב שצריך לדבר באופן מתון, ההפך צריך להציג את עמדתך בצורה חדה ובהירה אבל היכולת להציג את עמדתך כך לא שוללת את העובדה שיש לי כבוד אבל מעבר לכבוד, יש לי אחריות על הציבור מה אני רוצה להשיג? נניח שהצלחתי להציג את עמדתי בצורה הכי צינית, אכזרית ומלגלגת שיש והשתקתי את הצד השני כך שלא יוכל לדבר יותר".
לדעתו מבחן התוצאה הוא זה שיקבע האם לפנות לשיח מזלזל או לא: "בוא נעשה חשבון של רווח והפסד. האם בניתי את החברה הישראלית ואת האומה או שבסופו של דבר קרעתי אותה? וגרמתי לכך שלא תהיה היכולת לדבר האחד עם השני. אני חושב שמרוב הדברים שחשובים מאוד אנחנו משמיטים את הקרקע מעצם העובדה הפשוטה שאנחנו אחים. אני לא חושב שאני נאיבי, לדעתי אפשר להגיד עמדות מאוד ברורות וחדות ולזכות להערכה גדולה בלי הצורך להתלהם ולהשיג כותרות משמיצות".
לרב יש את האינדיקציה הטובה ביותר לדעת האם אתה בדרך הנכונה, או יותר נכון לומר למה ישנו צורך לדבר בצורה ברורה אך מבלי לפסול: "כדברי חז"ל במסכת אבות 'הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר מצווה כנגד הפסדה'. בוא תראה בסופו של דבר למה גרמת ולמה הבאת? כמה הצלחת להראות את הרע בכולם לכולם וכמה הבאת אליך? כמה שכנעת? או הצלחת באמת לבצר את שיטתך בצורה חזקה ביותר ומבוצרת, אמרת 'כולם רעים' ובסופו של דבר השארת את פילוג המחנות".
הוא מסביר כי מדובר בדרך מעשית לדעת האם אתה בכיוון הנכון בתור עיתונאי דתי: "לא בגלל ערכים של אהבת ישראל ואחדות ישראל שהם חשובים מאוד אלא אני מדבר פרקטית. האם אתה הצלחת בעזרת האלימות שעשית, ואני לא מדבר על ציבור מסוים אלא על כל אחד שנוקט בשפה הזאת, האם הצלחת להביא אליך מישהו? אם לא אז מה עשית".
https://tovnews.co.il/%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%a9%d7%aa%d7%94-%d7%9e%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95-%d7%92%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94/
"אני משוכנע בזה ואני חושב שזו הבשורה של התורה", אומר הרב על הצורך במחלוקת שתהיה נכונה וטובה. "גם בחז"ל היו מחלוקות וחלקן אף קשות מאוד שלא מתכתבות עם הדברים שלי, שהביאו לטרגדיות עצומות, לדוגמה רבי יוחנן וריש לקיש. יש לנו לקח ואני חושב שבעולמם של חכמים אפשר לראות את כל הקשת ובסופו של דבר לו אנחנו נציג מודל אחר אולי נעשה את הדברים היותר חשובים מאשר הנושאים שעליהם אנחנו נלחמים בתכנים האחרים". הוא מוסיף כי לא צריך לוותר על העמדה אך גם לא לתקוף לשם הפגיעה. "מצד אחד יש לנו דרך ותפישה והבהרה וכדומה ומצד שני היא נעשית מתוך כבוד, הערכה ורצון להאהיב שם שמיים על הבריות".
הרב אומר כי לדעתו ישנם עיתונאים כיום שמצליחים לקיים את דבריו: "יש מקומות שהדברים הללו קורים, הם לאו דווקא בציר הליברלי אלא יש בשני הצדדים. בסופו של דבר הם מבינים לעומק שהמבחן שלהם הוא האם יצליחו לשנות משהו אצל השני ולא רק לנסות להפיל אותו ולהשמיד אותו".
