חברת הכנסת מיכל רוזין מצייצת בזה אחר זה סתירה מיניה וביה. מבחינתה, מצעד הגאווה חייב לצעוד למרות איומים ברצח, כי אסור להיכנע לאלימות ובריונות. בו בזמן היא מותחת ביקורת על החלטת המשטרה לאפשר למצעד הדגלים ביום ירושלים לעבור בשער שכם וברובע המוסלמי.
בעיניה הגזעניות של רוזין, הערבים הם חבית חומר נפץ הם לא בני אדם, ולכן יש להיזהר ולא להתקרב אליהם עם דגלי ישראל שהם בבחינת גפרורים העלולים להצית את החבית הלא אנושית, חסרת יכולת הבחירה. הם הרי לא בני אדם המתנהגים באלימות ובריונות, וממילא כלפיהם לא ניתן לומר "לא ניכנע לאלימות ובריונות".
ולכן, אין סתירה מבחינתה לקרוא בו זמנית להתחשב באלימות הערבים ולא להתגרות בהם, ומצד שני לא להתחשב באלו שאינם חובבי מצעד הגאווה כדי לא להיכנע לבריונות.
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%a7%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%92%d7%90%d7%94-%d7%9e%d7%97%d7%a4%d7%a9%d7%aa-%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%aa%d7%a8-%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%95%d7%a7%d7%a6/
נדמה לעיתים כי תל אביב תמיד היתה חובבת גייז, אבל למעשה זה די חדש. לפני שנים התבטא ראש עיריית תל אביב רון חולדאי כי "הומואים מגעילים אותי כמו ג'וקים". מאז הוא נעשה חבר שלהם ואף קידם בחקיקה שורת הטבות ויחס שוויוני בין זוגות להט"ב לזוגות נשואים.
כמוהו ישנם עוד ועוד ראשי ערים שרוצים מצעד גאווה בעירם. אין זה בגלל סיבות תרבותיות בלבד, אלא בראש ובראשונה בגלל אינטרס כלכלי. המצעד, מתברר, מביא הרבה כסף לעיר. בתקשורת אוהבים לספר על הלהט"ב כקבוצה נרדפת שהמייצג שלה הוא טרנסקסואל שנזרק מבית הוריו, אבל רוב התיירות הגאה מורכבת מזוגות הומוסקסואלים גברים, כלומר אנשים שהם בממוצע עשירים יותר משאר האוכלוסייה, כיוון שהם מנהלים משק בית של שתי משכורות גבוהות ללא ילדים.
לסיכום, להנפת דגל הגאווה יש תמריץ כלכלי חיובי, כדי להניף את דגל ישראל – פחות. עלינו לשאול את עצמינו האם רק אינטרס כלכלי יקבע איזה דגל מניפים ומאיזה דגל נמנעים, או שהדבר שצריך להנחות אותנו הוא קודם כל הערכים שלנו.
כמו כל שנה, מצעד הדגלים היה מלווה בארועי אלימות מצד הצועדים כלפי תושבי ירושלים ומצעד הגאווה לא. זו לא צביעות. סתם ניסיון.