רבות דובר על עוצמת התקשורת המגויסת בצורה כל כך חד צדדית לאקטיביזם פוליטי. מתי הוסרו כל העכבות הממלכתיות?
ד"ר גדי טאוב סבור שהתקשורת המרכזית הרשתה לעצמה מידה של פלורליזם כל עוד שלטון האליטה השמאלית – המנוהל על ידי בית המשפט – לא היה מאוים ישירות.
הסיפור הגדול הוא שב-77' השמאל איבד את השלטון, ומאז, בהדרגה הוא מעביר את מוקדי קבלת ההחלטות מהמוסדות הנבחרים – לבית המשפט, לפקידות ולצבא. הרפורמה היא למעשה הניסיון השיטתי הראשון להחזרת הדמוקרטיה לישראל, והיא מאיימת על ה"בגצוקרטיה", מה שמהווה מבחינת השמאל מצב חירום.
כדי לגייס את הציבור, השמאל הופך את הסיפור על ראשו, ולשם כך משתיק את כל הקולות האחרים.
אף על פי כן, מבהיר ד"ר טאוב כי השליטה ההרמטית בנרטיב השמאל כבר אינה קיימת, הודות לערוצים ולפלטפורמות אחרות שקמות ברשתות וחושפות את הסדקים שבשקר.
על תוכניתו של היזם משה רדמן למוטט את הכלכלה הישראלית כדי להפיל את הממשלה, אומר ד"ר טאוב: "הוא לפחות גלוי בכוונותיו". כמו כן, מצביע טאוב על האנומליה שבמצב: "במהפכות, העניים בדרך כלל מתקוממים נגד דיכוי העשירים, אך כאן העשירים מתקוממים נגד הממשלה כדי למחוץ את העניים".
בהתייחסות להצטרפות חברות ענק למחאה אומר ד"ר טאוב: "הן נפגעות כלכלית בגלל שהן מנותקות מהעם".
הדבר המעודד הוא שההיסטוריה מלמדת כי אליטה ששולטת רק באמצעות כח, ללא צידוק רוחני-אידאולוגי, אינה יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן. בהקשר זה אומר טאוב על אהרון ברק כי "הוא אמנם גאון טקטי – אבל לא חכם במובן העמוק של המילה".
כיצד מציע ד"ר טאוב לממשלה לנהוג כעת?
מה קרה לחברת בירה אמריקאית שהשתמשה בפרזנטורית טרנסג'נדרית?
צפו בראיון המלא
חוות ארץ האיילים
