לפני חמש וחצי שנים אורית איבדה את אביה, הרב מיכאל (מיכי) מרק הי"ד, בפיגוע ירי על יד ביתם שבעתניאל. אימה נפצעה אנוש ועד היום היא בטיפולים. אורית מספרת כי אביה היה אדם גדול, לא רק לאחר פטירתו אלא עוד בחייו. היא מביאה אנקדוטה לכך שבתקופת פורים הוא היה בא לבקרה באולפנה, והיה מביא מגש פיצה לא רק עבורה, אלא חמישה מגשים גם עבור כל חברותיה.
כשלוש שנים לאחר מות אביה, אחיה הבכור שלומי נהרג בתאונת דרכים בדרכו לעבודתו במשרד הביטחון. שלומי החזיק את כל המשפחה ותמך בהם, "זה היה משבר גדול, איך עושים את זה מההתחלה? בהתחלה לא הצלחתי לקום. עם אבא שלי הייתי בת 17 והייתי בתחושת שליחות, הקמתי עמותה והתחלתי יוזמות ועשייה. ופה זה היה שלב של איך ממשיכים מכאן?".
היא שכבה במיטה במשך שבוע, והדבר היחיד שהצליח להוציא אותה מהמיטה היה ההתראות מהטלפון שלה שהעמותה שהקימה לזכר אביה פועלת גם לזכר אחיה שלומי. "זה נתן לי כאפה שהחיים ממשיכים, ואם הם לא כאן אני רוצה להמשיך אותם כמה שאני יכולה".
היא מספר על העמותה "עמותת אור מיכאל מטרתה להתנדב בבתי חולים, יש לנו 25 סניפים בכל הארץ. תפקידה לשמח את האנשים. לכל אדם עוזרים לו לצורך שלו, אם זה לדבר, אם זה לשיר. והייחוד של העמותה זה שאין תנאי קבלה, כל אחד יכול לבוא. כי זה מה שאבא שלי חינך אותנו, שלכל אחד יש את האור שלנו, ועלינו להיות אנחנו ולא אנשים אחרים".