הרב יוסף קלנר, רב בישיבת עלי, מתאר את יחסו לפרופ' ישעיהו ליבוביץ', שנוצר עוד בשנות התיכון שלו:

התרשמותו הראשונית לא הייתה חיובית במיוחד, ונוצרה כשהפרופסור כינה את אחד מחניכי בני עקיבא, במהלך דיון, "חמור".

בהמשך התוודע הרב קלנר לרעיון הקאנטיאני בו דגל לייבוביץ', לפיו הזיקה שלנו לאלוהים היא כמו של המציאות מול האינסוף, שהיחס ביניהם שווה לאפס. מתפיסה זו נובע שאין לנו שום יחס לאלוהים, ואנו רק מצייתים לשמירת מצוותיו. "בעיני זו טיפשות", מבהיר הרב קלנר ומסביר מדוע.

כתוצאה מהרושם הזה שנוצר בגיל צעיר, מעיד הרב קלנר כי אף פעם לא התייחס ברצינות לליבוביץ'.

בהמשך הראיון הוא מסביר את מושג אי-ההגשמה של האלוהות באוריינטציה של חכמי ישראל מול זה של ליבוביץ':

תפקידו של המושג ביהדות הוא לתת לחוויית החיים של האדם את האפשרות למצות את כל הכוחות הסובייקטיביים שבה – עד האינסוף.

אי ההגשמה בא לנטרל את העמדה המוסרית שבאה לקבע את שאיפת החיים בגבול כלשהו.

בתפיסה זו החזיק גם הרמב"ם.

לעומת זאת, מסביר הרב קלנר כי קיים מושג 'אי הגשמה' בפילוסופיה היוונית,

"שאל מדרונותיו ואפסותו התדרדר פרופ' ליבוביץ' – שחשב אותו למקסימום".

הפילוסופיה מתייחסת למושג האלוהי כאל מושג קוגניטיבי, ולכן היחס לאלוהים הוא אינטלקטואלי.

הרב קלנר מכנה זאת "נכות אינטלקטואלית יהודית".

היכן ניתן ללמוד על כך בהרחבה?

צפו בראיון המלא