נועם לר היה בדרכו לתחנה המרכזית בירושלים, כשנעצר סמוך להפגנת מחאה על רקע מותו של הנער אהוביה סנדק ז"ל בגשר המיתרים. "השוטר תפס בעוצמה את ידו של התובע, ללא הזדהות וללא מסירת עילה והודיע לתובע כי הוא עצור. התובע הוכה תדהמה שהרי לא עשה דבר וניסה לשאול את השוטר על מה ולמה החליט השוטר לעצור אותו, אך השוטר לא הסכים למסור את עילת המעצר. לאחר כ – 15 דק' לערך הוכנס התובע לניידת המשטרה ונלקח לתחנת לב הבירה, שם הוכנס לתא המתנה", צוין בכתב התביעה.
לר תבע את המשטרה בעזרת המשפטן אלעדי ויזל מארגון חוננו, עקב זכויותיו שנפגעו במהלך המעצר ופעולות שנעשו כנגדו שאינן במסגרת החוק, ביניהן: איזוק שלא כדין, תנאי כליאה מתחת לרף החוק, אי הבאת העצור לקצין ממונה באופן מיידי כנדרש בחוק ועוד. בפסק הדין, קבע השופט כי בהתנהלות המשטרה נמצאו פגמים רבים: "התובע הובא בפני קצין ממונה רק לאחר שחלפו 13 שעות מעת שנעצר, וזמן קצר לפני הדיון בבית המשפט. לא מצאתי הצדקה לכך. איחורים משמעותיים אלו הולידו הפרה נוספת של זכויות התובע. כמו כן, לא מצאתי הצדקה לאזיקתו של התובע בחקירתו כמו גם בכל פעם בה נצרך התובע לנקביו והובל לשירותים כשהוא אזוק. נהלי המשטרה קובעים כי אין לאזוק עצור בתוך תחנת משטרה אלא במקרים חריגים, אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם. זאת כאשר נציגת הנתבעת הודתה כי התובע לא היה אלים וממילא לא היה מקום לאזיקתו בתחנת המשטרה", קבע השופט. "בנוסף הורה הקצין כי כל יציאה של עצור מהתא, אף אם היא רק לשירותים, דרושה איזוק רגליים", הובהר בכתב התביעה, "ובעקבות הוראת הקצין נאזק התובע פעמים רבות בשעות המעצר – הן בהליכותיו לשירותים, הן בדרכו לחקירה וחזרה ממנה והן במהלך החקירה. למחרת בבוקר התבהר לתובע כי המשטרה תבקש מביהמ"ש לשחרר אותו בתנאים".
עוד צוין בתביעה, כי השארתו של לר במעצר לאחר היוודע כוונת המשטרה נוגדת את החוק "ייאמר מייד כי כאשר מבקשת המשטרה לשחרר בתנאים אוסר הדין על הותרת החשוד במעצר אלא מורה למשטרה לשחרר את התובע בתנאים עד להבאתו לדיון. אך למרות הוראות הדין הותירה המשטרה את התובע במעצר, בניגוד לדין". בנוסף, נחשף בכתב התביעה מחדלים נוספים שבוצעו על ידי המשטרה במהלך מעצרו של לר "התובע הושאר למעצר לילה בתא ההמתנה יחד עם שני עצורים נוספים על ספסל מתכת אחד בניגוד להוראות הדין לגבי הלנת עצור, זאת כאמור יצרה מצב בו התובע נאלץ להעביר את הלילה בניסיון לישון על הרצפה תחת אור דולק. זאת ועוד, בתא ההמתנה לא היו שירותים ובכל פעם שהתובע היה צריך להיפנות לנקביו נאלץ לחכות עד כי יגיע שוטר, יאזוק אותו ויוביל אותו לשירותים החיצונים". לנוכח הפרת זכויותיו של התובע כאמור לעיל, חייב השופט את משטרת ישראל את לפצות את הצעיר ב–7,750 ₪.
ויזל הגיב על החלטת בית המשפט: "אנו מברכים על החלטת בית המשפט. לא ייתכן כי משטרת ישראל תבצע מעצרים בצורה סיטונאית ללא כל הבחנה ובדיקה מזערית האם כלל קמה עילת מעצר באדם אותו הם קוטפים לתחנה. התובע ועצורים נוספים רבים נקטפו לתחנה תוך שהמשטרה מפרה את זכיותיהם החוקיות ומותירה אותם כלואים שעות רבות ללא כל הצדקה חוקית ותוך שהיא פוגעת בזכויותיהם האלמנטריות והחוקיות. על המשטרה להפנים את הביקורת השיפוטית שהוטחה בה ולחדול לאלתר מהמעצרים הפרועים ומשוללי החוקיות בהם מנסה היא לכבות את מחאת פרשת סנדק".
