ד"ר מוטי קידר מספר, שהחוקר אלי דקל כבר שנים זועק שמצרים מכינה את שטח האי סיני למלחמה עתידית, ומצטיידת בהרבה מאוד נשק התקפי בלבד. האויב מבחינת צבא מצרים הוא תמיד במזרח, וכשמצרים חופרת מנהרות מתחת לתעלת סואץ, הן נועדו כדי שתוכל להזרים לסיני כוחות.

ד"ר קידר אומר שסימנים אלו, מזכירים את הפתווה שקיבל נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בשעה שחתם עם ישראל על הסכם שלום. בפתווה, הותר לו לחתום על הסכם שלום זמני, כפי שהנביא מוחמד חתם עם הכופרים. מסביר ד"ר קידר, שבאיסלאם, כל עוד האויב חזק מדי, מותר לשמור איתו על שלום, אך ברגע שהאויב נחלש, אפשר להפר את ההסכם, כפי שעשה מוחמד.

המזרחן יוני בן מנחם מציין שני דברים: הצטיידותן של מצרים וירדן בנשק מודרני, והמתווים בתרגילים של הצבא המצרי והירדני. מרחיב בן מנחם שהמתווים אינם תרגילים להגנה מפני פלישה של צה"ל, אלא תרגילים להתקפות נגד ישראל, וכפי שלחמאס היו תרגילים התקפיים נגד ישראל, וישראל ידעה על כך, אך לא התכוננה לפלישה בגלל קונספציה, כך אסור לישראל להתעלם מעדויות בצבאות ירדן ומצרים.

המזרחן יוני בן מנחם מוסיף שגם ב-1973, ההונאה וההטעיה של המצרים כלפי ישראל היתה בכך, שהמצרים הרגילו את ישראל לתרגילים התקפיים סמוך לגבולה, העמידו פנים שאין בכוונתם לפלוש לישראל, עד שפרצה מלחמת יום הכיפורים.

מדוע יש לחשוש יותר מכוח איראני גדול שישתמש בשטח ירדן כמעבר כדי לתקוף את ישראל? מדוע ישראל צריכה להתכונן ל"היפוך קנים" של גורמים שמתאמנים עכשיו נגד ישראל ביהודה ושומרון? ומדוע הרשות הפלסטינית מסוכנת כרגע יותר ממצרים ומירדן?