יש לו דיעות מאד נחרצות:
בעד כנסי זיכרון משותפים ליהודים ולמחבלים.
בעד אירוח רבי מרצחים בביתו (אבו מאזן).
בעד לסכן את חיליו – כדי להגן על “בלתי מעורבים”.
בעד הצגת עצמו כ”מיסטר ממלכתיות”.
בעד הפגנות בקפלן – אמר זאת מפורשות בנאומו.
בעד סיום המלחמה בעזה ל”שנה שנתיים”.
בעד תקיעת מקלות בגלגלי המלחמה ככל שיוכל.
בעד לתת לאנטוני בלינקן את תפקיד ראש הממשלה.
ויותר מכל: בעד גנץ!

ועוד כמה מדיעותיו הנחרצות של גנץ:
בעד יאיר גולן אותו מינה לסגנו – סגן הרמטכל
בעד מנצור עבאס אך רק ללא ביבי.
בעד יאיר לפיד – שדיעותיו משתנות ע”פ משבי הרוח,
בעד המדיניות ה”חכמה” של ביידן ובלינקן.
בעד כניעה לטרור של יחיא סינואר.
בעד קיצוץ כוחו של צהל – כך נהג כרמטכל.
בעד בחירות בעיצומה של מלחמת קיום.
בעד לצאת ממשלת חירום, כי “ישראל מעל הכל”.
בעד הונאה החמורה בתולדות המדינה, המימד ה 5.
ומעל לכל בעד בני גנץ!