הרשת מלאה בפוסטים על הזמרת יובל דיין שהעזה לסרב לידו המושטת של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ובמקום לחיצת יד חייכה וקדה בחינניות. לא רק חילונים כועסים על הנוכחות הדתית והשפלתו לכאורה של נשיא המעצמה, אלא גם דתיים המתפלפלים ולועגים על בחירתה של יובל דיין לשיר בפני גברים, ובמקביל להימנע מלחיצת יד שאותה יש כמה פוסקים שיתירו, הן מפני כבוד הבריות והן מפאת כבוד המלכות. הטיעונים ההלכתיים המגובים במקורות, כבודם במקומם מונח. אך שמירת המצוות אינה שייכת רק למצטטי הלכות יודעי כל, אלא גם למי שמתקרבת לדת בצורה אינטואיטיבית בקצב שלה. התורה ניתנה לכולנו.
"אצל יובל דיין יש הקפדה של חסיד שוטה" כותב בידענות מגיב דתי אחד. "הלך הרוח של ההלכה לא רואה את האישה כמושא הצניעות, אלא את הגבר. היא צריכה לא לשיר כדי שהוא לא ייכשל… הדיון בהלכות צניעות אף פעם לא עוסק באישה ומה היא מרגישה או צריכה להרגיש, הכל הוא רק בפריזמה של מה הגבר ירגיש והאם הוא ייכשל" כותב מגיב דתי אחר.
האמת, צומחות לי קרניים כשאני רואה טיעונים כאלו. באמת יש גברים דתיים שלתפיסתם ההלכתית האישה, רצונותיה והרוחניות שלה, כמו גם הזהירות מהיצר שלה, לא חשובים כלל, והכל סובב סביב הגבר, כבודו, יצריו, ייכשל או לא ייכשל? ושמא תעלו על דעתכם, גברים יקרים, שגם נשים היו במתן תורה, וגם לנו יש נפש אלוקית ורוחניות, ומנגד נפש בהמית ויצר שעלול להיכשל ומצריך גדר? אז נכון, ההלכה נכתבה כפונה אל הגבר, מהסיבה הפשוטה שרוב הנשים לא ידעו קרוא וכתוב, אך ההרחקה בין המינים בהחלט מכוונת לשני המינים, וחז"ל אף גדרו את האישה ולא רק את הגבר בסייגים שירחיקו אותה עצמה מן החטא, ולא רק כמניעת מכשול מהגבר. ובטח שאין בהלכה גישה כזו הדורשת מאישה לנהוג אך ורק לפי מה שהגבר יוזם, ברצותו- תשמור נגיעה, וברצותו תלחץ יד.
דתיים, במיוחד מי שיודע ללמוד, נוטים להתנשא ולזלזל במי שלא התעמק במקורות אלא נוהג כפי שמתחזקים נוהגים, תוספת מצווה אחת בכל פעם, ולא שמירת הלכות טוטאלית של החבילה כולה. אולם, נראה שדווקא הדרך האינטואיטיבית של יובל דיין לבחור להתחזק בלבוש צנוע ושמירת נגיעה בעקבות מעמדה כזמרת, תואמת יותר לרוח חז"ל, שהיו גודרים את עצמם לפי ההיכרות עם יצרם ומצבם. תנא אחד יכול היה לשאת על כתפיו כלות כדי לשמחן ללא הרהור עבירה, ואילו חברו גדר את עצמו אפילו מייחוד עם בהמה בשדה. יודע צדיק נפש בהמתו.
https://tovnews.co.il/%d7%92%d7%9d-%d7%9e%d7%99-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%97%d7%95%d7%91%d7%a9-%d7%9b%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%95/
יובל דיין מספרת שקיבלה על עצמה צניעות בלבוש ושמירת נגיעה כהגנה, דווקא בגלל החשיפה הגדולה של היצירה- יצר שלה כמלחינה ויוצרת וזמרת. "צניעות היא קודם כל תכונה בנפש", אומרות לנו המורות, אז הנה, יש לנו כאן מישהי שהצניעות אצלה היא תכונה בנפש, אינטואיטיבית, בלי דפי מקורות או דקדוק בדברי ראשונים ואחרונים.
השירה בפני גברים היא נושא שבו הדור כולו גס בו, ועבור אדם חילוני או אפילו דתי פתוח שצופה בסרטים, שירת נשים אינה מעשה מכשיל או מגרה. וודאי שמבחינתה אין חטא בשירה בפני קהל שממילא לא מקפיד על כך. אולם, על גופה שלה היא שומרת מפני מבט גברי באמצעות לבוש צנוע, וכן בשמירת נגיעה מגברים זרים. החילוק הזה נכון גם כאשר מתעמקים בדפי המקורות, ומבינים את ההבדל בין מגע שיש בו מדרון חלקלק שמגיע לאיסורים, לבין שירה בציבור שאין בה שלב ב' ולא יכולה לשמש להבעת חיבה כלפי גבר ספציפי. אין בדבריי היתר לשירת נשים אלא הסבר למה שדתיים עשויים לראות כסתירה.
https://tovnews.co.il/%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%9c%d7%90%d7%aa%d7%90%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%99%d7%94/
מעבר לזה שההלכה מיועדת גם עבור צניעותן של נשים ולא רק סביב חטאיו של הגבר, בביקורת הדתית ניכרת גם גישת הכל או לא כלום קלאסית, שמצד אחד מרחיקה את אחינו המסורתיים המוסיפים בכל פעם כפי יכולתם, ומצד שני היא נזק חינוכי לילדיהם של הנוקטים בגישה זו. אם הבת של אותו מגיב בפייסבוק תרצה לשיר בקול, היא תבין מאבא שכדי להיות זמרת, צריך לחלל שבת. אי אפשר להמשיך להיות דתיה אם קשה לשמור את אחת ממצוות התורה. אנא, אל תחטיאו אנשים בעוד עבירות רק משום שעברו על הלכה אחת. עלינו לעודד כל גילוי של שמירה על הלכה, במיוחד בפרהסיה הציבורית.
והנשיא ביידן? מכבד את יובל דיין יותר מכולכם, לא נעלב ולא נגרם נזק. האמריקנים כבר הפסיקו להיות אימפריאליסטים המצפים שהעולם כולו יתאים לתרבותם, ומכבדים מסורות וגיוון. רק אנחנו נשארנו חגבים בעינינו.
