ד”ר אורי מילשטיין, היסטוריון צבאי, מציין שהשקעות מערכת הביטחון בשנים האחרונות התמקדו בעיקר בזרוע האוויר, אך ב-7/10, במתקפה הרצחנית מעזה, זו הייתה הזרוע היחידה שלא תפקדה. הוא טוען שהיתה זו בעיה חמורה, במיוחד כאשר בסיס תל נוף נמצא במרחק של רק 10 דקות טיסה מעוטף עזה. מילשטיין מעלה תהיות לגבי היכולת של חיל האוויר להתמודד עם מתקפות קרקעיות המוניות כמו של החמאס, וטוען כי חיל האוויר שלנו בנוי יותר לתקיפות מאשר להגן על ישראל מפני מתקפות רחבות היקף כמו זו שהתרחשה.
הוא מציין שברגע שהחיל פעל, הוא הגיע מאוחר מדי, והנתונים שהיו בידיו לא היו מספיקים למענה מיידי. בנוסף, מילשטיין מציין את הבעיה הארגונית בחיל האוויר – הכל מרוכז במוקד אחד ואין ביזור. לו היה ביזור במבנה הארגוני, חיל האוויר היה יכול להוציא מטוסים במהירות גם ממקומות אחרים, כמו חצרים, ברגע שהייתה מתגלה המתקפה, ומכאן, אולי היה ניתן למנוע חלק מההרס שנגרם.
