ד"ר רן ברץ האסטרטג הצבאי אומר שדוד בן־גוריון נחשב לא רק למנהיג פוליטי בעל חזון, אלא גם ליוצר האסטרטגיה שהניעה את מדינת ישראל לאורך עשרות שנותיה הראשונות. אף שהיה אוטודידקט, בן־גוריון הפגין הבנה עמוקה בצורכי הביטחון של ישראל ובנה גישה צבאית חדשנית שהשפיעה על דפוסי החשיבה של מערכת הביטחון כולה.

בן־גוריון היה ממלכתי במובנים העמוקים ביותר של המילה. לעיתים קרובות עמד מול אנשי המחנה הפוליטי שלו עצמו, מתוך ראייה של טובת המדינה. הוא זיהה את הצורך הקיומי של ישראל בכוח צבאי משמעותי, וגיבש אסטרטגיה שבלטה בחדשנותה – לא מתוך ניסיון צבאי אישי, אלא מתוך למידה, קריאה ומחקר. הוא לא הסתפק בתיאוריה, אלא דרש שגם קציני צה"ל ילמדו מהוגי הדעות הצבאיים הגדולים של התקופה.

אחת הדוגמאות הבולטות לתפיסת ניהול המלחמה שהנחיל, היא תהליך הקמה של חיל האוויר הישראלי. בתקופת מלחמת העצמאות, כשעדיין לא היה למדינה חיל אוויר מגובש, הגיעו לישראל מטוסים מפורקים ממשלוחים מצ'כיה. הם הורכבו תחת אש, תוך כדי הקרבות, והפכו לחלק ממערך ההגנה של המדינה המתהווה.

הניהול הצבאי של בן־גוריון לא היה נקי מטעויות – ואין דבר כזה מלחמה נטולת שגיאות – אך הוא היה חדור מטרה. הוא העניק לישראל רוח של תעוזה, חשיבה אסטרטגית מעמיקה, ויכולת לשנות את המצב בשטח לא דרך תגובה, אלא דרך יוזמה.

בן־גוריון לא רק ניהל מלחמות, אלא עיצב את אופיין. הוא לא הסתפק בקיבוע מציאות קיימת – הוא חתר לשינוי יסודי במאזן הכוחות, ולבניית עוצמה צבאית שתתאים למציאות המורכבת של המזרח התיכון.