נגה ארבל מתייחסת למינוי החדש בראש שירות הביטחון הכללי, ומסמנת הבדל חד בין איכות המועמד – שנראה בעיניה ראוי – לבין הדרך הבעייתית בה נעשה המינוי. לדבריה, הפרוצדורה שנבחרה מצביעה על חוסר אחריות, שליפות מהמותן וחוסר בשלות מצד ראש הממשלה.

לדבריה, דווקא העובדה שהמינוי התבצע בצורה מסתורית, ללא שיתוף מוקדם של הדרגים הרלוונטיים כמו הרמטכ"ל, מעידה על כשל עמוק בהבנת האחריות המוטלת על הדרג המדיני. במקום לעגן את ההחלטה בשיקול דעת ובתיאום ביטחוני, ראש הממשלה בחר לנהל את המהלך כמשימה חשאית – גם כאשר לא היה בכך צורך.

ארבל רומזת כי עצם ההליך מעיד על חולשה ולא על שליטה. לדעתה, מינוי בכיר כל כך אינו יכול להתנהל כאקט פרטי של אדם אחד, אלא חייב לעבור בדיקה, תיאום והבנה של מכלול השיקולים הלאומיים.