לדברי איש המוסד לשעבר, אבנר אברהם, המערכה הנוכחית מול איראן מהווה נקודת מפנה אסטרטגית, לא רק בזירה הצבאית אלא גם בתודעה העולמית. אברהם טוען כי עוצמת התגובה הישראלית והיעדר תגובה אפקטיבית מצד טהראן ממחישים עד כמה החשש מפני העוצמה האיראנית היה מוגזם לאורך השנים.

במבט לאחור, הוא מתאר כיצד בעבר הפחידו את הציבור מאיומים כמו סדאם חוסיין, וכעת הסיפור חוזר עם איראן. לדבריו, התודעה האיראנית בנויה על הפחדה – אך כשהם עומדים מול פעולה ממשית, החולשות נחשפות מהר.

אברהם מעריך כי המערך הרקטי של איראן לא מסוגל לעמוד תחת מתקפה ממושכת. לדבריו, תוך עשרה ימים של לחימה ממוקדת, מאגרי התחמושת האסטרטגיים של איראן עלולים להתרוקן, מה שיוביל לאובדן הרתעה חמור מצד טהראן.

הוא מדגיש את ההבדל בין הרטוריקה האיראנית לבין היכולות בפועל – וטוען כי ישראל חשפה את הפער הזה באופן ברור. בעוד התקשורת האיראנית מנסה להציג חזות של עוצמה, המציאות בשטח מלמדת על בלבול, חוסר מוכנות ופחד ממשי ממלחמה כוללת.

בנוסף, אברהם מתייחס למעמד הפנימי של המשטר האיראני – וטוען כי מנהיגי איראן אינם מעוניינים במלחמה כוללת, שכן היא עלולה להוביל להתקוממות פנימית ולהתפרקות מבית. המשטר, לדבריו, מתפקד על בסיס הפחדה ודיכוי, ולא יעמוד בלחץ חיצוני כאשר הוא מלווה גם בלחץ פנימי גובר.