בזמן שמוקד העניין העולמי ממשיך להתמקד באיומי הטילים ובתשתיות הגרעין, האלוף במיל’ גרשון הכהן מציע זווית הסתכלות עמוקה יותר: השלטון האיראני סובל מטלטלה פנימית, ואולי לראשונה מזה שנים – קיימת תשתית של ממש לשינוי.

לטענתו, אין מדובר בתחושת תקווה ריקה או באשליה מערבית, אלא במבנה רעוע שנשחק מבפנים. בדומה לאירועים בכיכר תחריר בקהיר או למחאות ההמונים שקדמו להתמוטטות שלטון מובארק, גם בטהראן מתחילים להופיע סדקים. הם אינם בהכרח גלויים – אך הם נוכחים. ההתארגנויות מתחת לפני השטח, המסרים הנפיצים, תחושת המחנק הכלכלי והתרבותי – כל אלו יוצרים תנאים לפיצוץ שעלול להתרחש ברגע בלתי צפוי.

הכהן מדגיש כי מדובר בדינמיקה שמתרחשת לעיתים דווקא כתוצאה לא ישירה מהפעלת כוח חיצוני. כך היה גם עם משטר אסד בסוריה, כאשר המערכת קרסה לא רק בשל פעולות צבאיות, אלא בגלל תחושת ההיחלשות והאמונה שהשלטון כבר אינו בלתי מנוצח. תחושת ההתערערות הזו – לעיתים – היא שמניעה את ההמון לפעולה.

למרות זאת, הוא מצנן את ההתלהבות. לא ניתן להבטיח תוצאה. התמוטטות משטר היא תהליך כאוטי, שאין בו ודאות. אך היכולת לזהות את התנודות מתחת לפני השטח, ולהיערך בהתאם, היא חיונית. ההתעלמות מהזדמנויות כאלה בעבר – כמו באיראן של 2009 – עלתה לעולם באובדן של חלון אסטרטגי.

הקריאה של גרשון הכהן ברורה: ישראל, יחד עם הקהילה הבינלאומית, צריכה לפעול לא רק באמצעים צבאיים, אלא גם תודעתיים, חברתיים וכלכליים. יש לחזק את הסדקים – ולסייע להם להפוך לשבר. העתיד של טהראן עשוי להיות מוכרע לא בטילים, אלא בקריאת התיגר מבפנים.