פתיחת החקירה הגלויה בפרשת “שדה תימן” על ידי המשטרה בשבוע שעבר וכל האירועים שהגיעו בעקבותיה הם לא פחות מרעידת אדמה למדינת ישראל כולה.

כבר לפני שנה וחצי, כשהודלף הסרטון הבזוי משדה תימן, היה לי ברור שהפרקליטה הצבאית הראשית מעורבת בשערוריה הזאת, ומה שמתרחש בימים האחרונים מחזק אצלי את ההערכה שבמשך כל המלחמה הפרקליטות הצבאית עסקה לכאורה בתפירה של עלילות דם נגד לוחמינו וחיילינו באשר הם.

בדיון משותף של ועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת ושל ועדת חוץ וביטחון סירב סגן הצנזור הצבאי הראשי לענות על השאלה מדוע אישר את פרסום הסרטון. אחרי לחץ מצד יושבי ראש הוועדה אמר: ״במקרה הזה אני חושב שאין פגיעה בביטחון המדינה ולכן לא פסלנו את שידור הסרטון״.

דבריו של סגן הצנזור מעוררים בי שאלות רבות ומוכיחים לי דבר ברור: פגיעה בביטחון המדינה היא דבר סלקטיבי ורלוונטי בעיני מערכת המשפט רק כלפי אנשי ימין שלא שותפים לחונטה המשפטית.

דוגמאות לכך ניתן לראות במעצר השערורייתי של נצ”מ אבישי מועלם עם נשקים שלופים כאחרון המחבלים רק כי לא מילא אחר דרישתו של רונן בר, או ברדיפה אחרי הנגד ארי רוזנפלד ואחזקתו בתנאים ירודים בחשד לפגיעה בביטחון המדינה — רק משום שהעביר מסמכים לראש הממשלה.

מה שמרתיח הרבה יותר הן “הנחות הסלב” שיפעת תומר ירושלמי זוכה להן בימים האחרונים. היא זכתה להיות חופשייה ולשבש הליכי חקירה במשך ימים שלמים, ביימה בגאונות פושעת ניסיון התאבדות כדי לזכות בחמלה, ברחמים ובהמלטות מדין. וגם כשהיא על ספסל החשודים ועצורה בכלא נווה תרצה — היא מורשית לעלות בזום לדיונים ומקבלת ימי חופש מחקירות כי היא זקוקה “למנוחה”. אצל אף חשוד זה לא היה קורה, אבל כשאת חברת הכת – הכול עובד.

אחד הדברים שלא ברורים לי יותר מכל הוא איך ייתכן שעד עכשיו עו”ד מיארה לא זומנה לכל הפחות למתן עדות בפרשה. הגיע הזמן שנפסיק לפחד ממנה.

בציטוטים נבחרים מחקירתה של הפצ״רית לשעבר, שפורסמו בתקשורת, המוטיב המרכזי הוא: “אני לא יודעת ואני לא זוכרת”. אז זהו — היא יודעת וזוכרת היטב, אבל עכשיו היא מנסה להראות לכולם שהיא “הקורבן המסכן”. בפועל, היא הפושעת המרכזית, וככה בדיוק מתנהגים פושעים.

עוד סוגיה שחשוב להתייחס אליה בהקשר הזה היא השותפות, לפחות לכאורה, של התקשורת הישראלית בעלילת הדם. גיא פלג יושב באולפן שישי וממשיך להנדס את תודעת הציבור, ולא מפסיקים את החרפה הזאת. ערוץ 12 הוא ערוץ בלתי לגיטימי שצריך לחדול מלהתקיים בחברה הישראלית — לא בגלל הדעות והתכנים, אלא בגלל הפגיעה בעם ישראל. לכל כלי תקשורת צריכה להיות אחריות ציבורית, וערוץ 12 איבד אותה לחלוטין.

אלה ימים מפחידים — אבל גם אופטימיים, כי הפרשה הזאת היא ההתחלה של קריסת שלטון הצללים הישראלי. אף אחד כבר לא יכול להסתתר.

מדינת ישראל חווה חורבן ערכי ומוסרי, אבל דווקא מהחורבן נקום ונבנה. ביום מן הימים תהיה כאן דמוקרטיה אמיתית.

עידן מאראש, פעיל חברתי, איש תקשורת, בעלים ומגיש הערוץ האינטרנטי ״שובר חומות״ ביוטיוב, מרצה, פעיל מרכזי במאבק למען שיוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות בישראל ופובליציסט