האלוף עוזי דיין מציג הערכת מצב רחבה של המרחב הגאופוליטי שבו פועלת ישראל, וקובע כי המדינה ניצבת בפתחו של עשור רווי עימותים צבאיים. לדבריו, אין מדובר באירועים נקודתיים אלא במציאות מתמשכת המחייבת היערכות עמוקה ומתמשכת בכל רבדי החיים הלאומיים.
במישור הביטחוני מדגיש דיין את הצורך במוכנות מנטלית ומעשית של הציבור ושל צה”ל כאחד. לשיטתו, לא די בכשירות צבאית, ויש לחזק גם את חוסנה של האוכלוסייה האזרחית ואת עמידות הכלכלה הישראלית. בהיבט הכלכלי הוא סבור כי יש לגוון מקורות אספקה ולבסס יכולת רכישה משווקים שונים, כדי לצמצם תלות ולחזק את העצמאות האסטרטגית של המדינה.
דיין מתייחס גם לחשיבות ההתיישבות ולתחזוקת הגבולות, בדגש על המרחבים בירדן ובסוריה. לטענתו, בכל גבול יש לשלב בין נוכחות ביטחונית אפקטיבית לבין חיזוק ההתיישבות, כחלק מתפיסה כוללת של ביטחון לאומי.
בתחום החינוך קורא דיין לשינוי עומק שיבטיח הטמעה משמעותית של הזהות הלאומית־יהודית בקרב הדור הצעיר. לצד זאת הוא מדגיש כי נדרש גם שיקום פנימי: חיזוק הלכידות החברתית ויצירת שלום בית. לשיטתו, המצב הפוליטי הנוכחי בלתי נסבל ומחייב שינוי יסודי, על מנת לאפשר למדינה להתמודד עם האתגרים הצפויים בשנים הקרובות.
עוזי, תרשה לי לספר לך סיפור אמיתי.
בשנת 1967 כאשר ירושלים שוחררה על ידי צה”ל אמר מי שאמר: “מי צריך את כל הותיקן הזה”. בהמשך נמסרה ירושלים המשוחררת ללא קרב לידי הוואקף וראש ממשלת הגירוש מסר את ציפי הכיפה למלך ירדן. את המבנה הזה בנו יהודים 10,000 לוחמים שנשלחו לישראל להחזיר עטרה ליושנה.
Good post! We will be linking to this particularly great post on our site. Keep up the great writing