תא”ל אורן סולומון סבור כי הפחתת הלחץ הצבאי מול לבנון יכולה להיות מהלך נכון, אך רק כמהלך זמני במסגרת אסטרטגית רחבה יותר. לדבריו, אם ראש הממשלה בוחר לצמצם את עוצמת האש, ניתן להבין זאת כחלק מהרצון לחזק את שיתוף הפעולה והאמון עם נשיא ארצות הברית, המבקש להפחית חיכוך מול איראן ולנסות לקדם הסדר מדיני רחב יותר באזור.

עם זאת, סולומון מדגיש כי השאלה המרכזית אינה עצם הפחתת האש, אלא מהו מצב הסיום שישראל שואפת אליו בלבנון. מבחינתו, היעד צריך להיות ברור: פירוק חיזבאללה מנשקו והשגת שקט ויציבות ארוכת טווח בגבול הצפון.

לדבריו, עצירת האש והסתמכות על משא ומתן מול ממשלת לבנון בלבד לא יובילו להשגת היעד הזה, שכן אין ביכולתה של ממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה או לאכוף מהלך כזה בפועל. לכן, הוא טוען שכל הסכם שייחתם מולה עלול להישאר חסר משמעות מעשית.

סולומון סבור כי הדרך הנכונה היא לשלב בין ניסיון לקדם מהלך מדיני לבין המשך לחץ צבאי מתמשך. רק משא ומתן שמתקיים תחת אש ולחץ מבצעי, לדבריו, עשוי לייצר תוצאה אמיתית ולא הסכם ריק מתוכן.