אל”מ במיל’ רונן איציק מתריע מפני תהליכי התפוררות חברתיים ומערכתיים בישראל, הנובעים לשיטתו משחיקת עקרון השוויון בפני החוק. איציק טוען כי כאשר אזרחים חשים באכיפה בררנית או בחוסר צדק חלוקתי, האמון במוסדות המדינה נפגע אנושות. אובדן אמון זה מוביל בהכרח למציאות של אנרכיה, שבה פרטים לוקחים את החוק לידיהם ומתעלמים מהנורמות המקובלות.
לדבריו, ניתן לראות ניצנים של אנרכיה זו בתחומים מגוונים, החל מהתנהלות במהלך מחאות ציבוריות ועד לפשיעה חמורה הכוללת נשק בלתי חוקי, השתלטות על קרקעות בנגב ותופעות של גביית דמי חסות. איציק מבקר את המצב שבו אזרח שומר חוק נדרש לעמוד בכלל החובות, בעוד שאחרים נהנים מחסינות דה-פקטו.
כדי לבלום את המגמה, הוא קורא לשיתוף פעולה בין שלושה גופי מפתח: מערכת המשפט נדרשת להחמיר בענישה ולהתמקד בסוגיות הליבה של האכיפה; משטרת ישראל חייבת להפגין נחישות רבה יותר בשטח; ומערכת החינוך מחויבת להעדיף הטמעת ערכים ונורמות חברתיות על פני הישגים אקדמיים בלבד.
במישור הפיקודי, איציק מדגיש כי קצין בצה”ל הוא סמל, ולכן על המערכת הצבאית לנהוג באפס סובלנות כלפי מי שחורג מהנורמות המצופות. הוא קורא לדרג הפיקודי הבכיר לא להסתפק בהדחה מתפקיד במקרים חמורים, אלא לנקוט בצעד המשמעותי של הסרת דרגות, כדי לשדר מסר ערכי חד וברור לכלל הציבור ולמשרתים בצבא.
נכון + מאסר עולם
זאת עלילת הדם הגדולה בהיסטוריה, 4-5 מיליארד איש ראו את זה ועשרות אחוזים מאמינים עד היום לשקר הזוועתי.
במסגרת הניחומים יד לצאף טליה לכלא נציגים מהפצריה, ערוץ 13 והפרקליטות
תיקונים- צ״ל: ״יש לצרף אליה נציגים מהפצריה, ערוץ 12 והפרקליטות
הדרישות של הכותב מופרכות מיסודן ומעידות על חוסר הבנה של המציאות. הגורמים למציאות של אי שויון בפני החוק הם הראש וראשונה מערכת המשפט, התקשורת וחלק לא מבוטל של קצינים במשטרת ישראל. לא ייתכן לדרוש מגורמי העוול לתקן אותו מכיוון שיצירת העוול הזו מכוונת ומטרתה להפיל את הממשלה באמצעות יצירת אנרכיה. לכן הפתרון הוא בניקוי אורוות קרי סילוקם מתפקידם של השופטים מעוותי הצדק העיתונאים המסיתים וקציני משטרה עברינים.
מה שהכי שובר את הלב, זו שתיקת השמאל מול העוול הנורא הזה. יש משהו חולה מאד באנשים נורמטיביים, שרואים פשע, יודעים שזה פשע, מרגישים שזה פשע, אבל מקשים עורף ואוטמים עצמם מול העוול – רק כדי לצופף את שורות המחנה הסוציופוליטי שלהם.
זה אנשים ברחוב, זה כמעט כל החברים שלי לעבודה (בחברת היי-טק מאד מאד קפלניסטית, שעובדים בה ״אנשים טובים״ — באמת אנשים טובים, עד שזה מגיע לעניין הזה.
הם נושכים שפתיים, ושותקים. כשאני מעלה את הנושא, מחציפים ומנסים למצוא מעקפים מביכים מסביב לבעיה.
זה אולי הדבר הפסימי ביותר שאני יכול להגיד. אם חלילה אני אעצר בידי מיליציית הרשע של היועמ״שית (לא חושב שזה יקרה, כי לא עשיתי כלום, ואני סתם אזרח מן השורה, אין בידי כח מיוחד — אבל כך היו גם רבים רבים אחרים לפני, כמו לוחמי כח 100 למשל, והלוחמים שנכלאו על ״רצח נוח׳בות״.)
אני משוכנע שכל החברים שלי לעבודה יעשו פרצוף של ״נו, מה יש לעשות״ וימשיכו הלאה, ויתנו לי להינמק בכלא בלי לעשות שום דבר, בלי אפילו לתמוך או להגיד משהו לטובתי.
זה נורא ואיום.
חפש ביוטיוב טיוח רצח הזוכ כדורי
לחלק את הפנסיה החודשית בין יתומי צהל הוותיקים, שגדלו יתומים מגיל 3 ועברו את ה18.
לא רק יתומי חרבות ברזל.
להחזיר זכויות לאלמנות צה”ל ותיקות שנישאו בשנית. לא רק לאלמנות חרבות ברזל שנישאו תוך שנה.
חפשו ביוטיוב טיוח רצח הזוג כדורי תראו לאן זה הגיע