החלטת מינהל החמ”ד לבחור ברב חנן פורת זצ״ל כדמות השנה מובילה רבים לחזור אל פועלו הציבורי המוכר כמקים גוש עציון ומראשי מפעל ההתיישבות. אך מאחורי המנהיג הפוליטי וההתיישבותי הסתתרה דמות רוחנית יוצאת דופן, כזו שמעטים זכו להכיר מקרוב. כדי לשפוך אור על פניו הפנימיות של הרב חנן פורת זצ״ל, שוחחתי עם ישראל זעירא, יו”ר ארגון “ראש יהודי”, ששימש בתחילת שנות ה-90 כעוזרו הפרלמנטרי הצמוד של הרב פורת בכנסת.

איתי: ישראל, נפתח בהחלטה של החמ”ד. הציבור הרחב מכיר את הרב חנן בעיקר דרך הנוכחות הציבורית שלו, כמי שהוביל את החזרה לכפר עציון אחרי מלחמת ששת הימים וכאחד ממקימי גוש אמונים ואלון מורה. מה עלולים לפספס בזיכרון הציבורי שלו?

ישראל זעירא: הציבור, ובייחוד הנוער של היום, נוטה לראות ברב חנן דמות היסטורית של מתנחל, קיבוצניק מסור, בלי זקן, עם ג’ינס וסנדלים. אבל הרב חנן היה קודם כל איש קדוש. הוא היה פרק י”ט של ספר “מסילת ישרים” (מידת החסידות) מהלך על שתיים. אדם שתיקן את כל מידותיו, שכולו היה עבודת השם וביטול עצמי מוחלט לכלל ישראל. תפילת מנחה רגילה שלו ביום חול נראתה כמו תפילת יום כיפור.
הוא הסתובב קבוע עם שלושה ספרים בתיק: תנ”ך, ספר “אורות” של הרב קוק, ו”מסילת ישרים” עם ההערות האישיות שלו. הוא ידע את כל התנ”ך בעל פה, ובזמנו, בעידן שלפני הספוטיפיי, הוא היה מקליט את עצמו מקריא תנ”ך ומאזין לזה בנסיעות באוטו.

איתי: תיארת פה דמות של תלמיד חכם עצום, אבל הוא פעל בלב העשייה הפוליטית והפרלמנטרית הסוערת ביותר. איך השתלבו שני העולמות האלה?

ישראל זעירא: המעבר שלו מקודש לחול ומחול לקודש היה מדהים. הרב חנן היה יכול לצאת מפגישה סוערת ומתוחה עם ראש הממשלה יצחק שמיר, או מוויכוח פוליטי נוקב בכנסת, ודקה לאחר מכן להיכנס לישיבת “בית אורות”, “עטרת כהנים” או מכון מאיר, ולהעביר שיעור מעמיק בכתבי הראי”ה קוק ברמה הגבוהה ביותר.
הוא היה קם כל בוקר לתפילת ותיקין ולומד שעה גמרא, או לא משנה באיזה שעה הלך לישון בשעות הלילה המאוחרות ויחד עם זאת הוא לא היה מוותר על המניין ועל הלימוד הקבוע שלו.
הוא שחה בגמרא בצורה בלתי רגילה. מסופר שהרב אברהם שפירא זצ”ל אמר לו פעם: “איזה מזל שהלכת לפוליטיקה, אחרת היו בוחרים בך לראש ישיבה במקומי”. הוא היה עילוי עוד בימיו בישיבת מרכז הרב תחת הנהגת הרצי”ה קוק.

איתי: זכית להיות העוזר הפרלמנטרי שלו בשנים 1991–1992, תקופה פוליטית מורכבת מאוד. איך זה נראה מהזווית הכי קרובה שיש?

ישראל זעירא: הייתי צמוד אליו יום ולילה. ראיתי אותו אוכל, ישן, מנהל משא ומתן, ומעולם לא ראיתי אותו מתרגז. ראיתי אותו סופג ביזיונות קשים , גם מאנשים בתוך הסיעה שלו, והוא פשוט שתק. כשהייתי אומר לו: “חנן, מה עם הכבוד הלאומי שלך?”, הוא היה מבהיר שהוא מוכן לבלוע כל ביזיון למען ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל.
הוא היה חף מנגיעות אישיות בצורה קיצונית. ביום שהתקיימו הבחירות הפנימיות במרכז המפלגה, כשכל הפוליטיקאים עמדו בכניסה ולחצו ידיים כדי לקושש קולות, חנן סירב להגיע. הוא העדיף להישאר במשכן הכנסת כדי להילחם על העברת חוק יום ירושלים, שהוא חוק רשמי עד היום.

איתי: לקראת סיום, אם הנוער של החמ”ד והציבור הרחב צריכים לקחת נקודה אחת מרכזית מדמותו של חנן פורת לחייהם – מהי?

ישראל זעירא: הנקודה המרכזית היא שכל מסירות הנפש שלנו למען הכלל ואדמת הארץ חייבת לנבוע מתוך התורה. אי אפשר להפריד בין השניים. הרב חנן זצ״ל הוכיח שאפשר להיות דמות של בן תורה מושלם, קדוש ומדקדק במצוות, ובו זמנית להיות איש מעשה שמוביל מהלכים היסטוריים. וצריך לדעת שכל האידאליזם הקדוש שלו נבע מתוך שקידה בתורה ויראת שמיים, זה היה המנוע הפנימי שלו.
את כל הסיפורים והעדויות על הפן הזה באישיותו, על צדקותו וענוותנותו ולא רק על פועלו ההתיישבותי, עודד מזרחי ליקט וערך בספר “רציתי להיות טוב” שיצא בהוצאת ‘ראש יהודי’ (ניתן למצוא באתר ובחנויות “דברי שיר”). זהו שיעור עצום לדור הנוכחי שיוצא לדרך בעקבות דמות השנה שלו.

לתרומה ל”ראש יהודי” – להפצת אור היהדות בתל-אביב ולקירוב לבבות