תחום הכטב”מים והרחפנים עובר מהפכה טכנולוגית שמשנה את פני השדה המערכה המודרני, כפי שמסביר המומחה הצבאי אלי בר און. היתרון המרכזי של הכטב”מים הגדולים טמון ביכולת השוטטות הממושכת שלהם, המאפשרת להם לשהות מעל אזור מטרה עשרות שעות ללא צורך בחזרה לבסיס. איראן, בהעדר חיל אוויר קונבנציונלי חזק, השקיעה רבות בפיתוח כלי טיס אלו כמענה אסטרטגי נגד ישראל.
לצד הכלים הגדולים, בולטת עלייתם של כטב”מי ה-FPV הקטנים. אלו כלים פשוטים וזולים שניתן להחביא בקלות, והם מופעלים לעיתים באמצעות סיב אופטי המונע שיבוש אלקטרוני ומעניק למפעיל תמונה חיה ומדויקת של המטרה. השימוש בכלים אלו בטווחים קצרים מציב אתגר משמעותי לכוחות בשטח.
בר און מדגיש כי המפתח להתמודדות עם האיום הוא התראה מוקדמת. פתרון אפשרי הוא אימוץ מערכות הגנה אקוסטיות, בדומה לאלו שבשימוש באוקראינה. מערכות אלו עושות שימוש במיקרופונים הפרוסים בשטח כדי לזהות את רעש המנוע של הכלי. באמצעות חישוב פיזיקלי של טריאנגולציה, ניתן לקבוע את מיקומו, מהירותו וכיוון הטיסה של הכטב”ם. זיהוי מוקדם שכזה מאפשר מתן התרעה מהירה לחיילים ולאזרחים להיכנס למחסה, ובכך לצמצם באופן דרמטי את הפגיעה בחיי אדם, עוד לפני ניסיונות היירוט הפיזיים.
