מדינת ישראל ניצבת בפני מציאות ביטחונית חדשה ומורכבת, שבה האיומים הקלאסיים מפנים את מקומם לטכנולוגיות מתקדמות וזולות המייצרות מאזן אימה חדש. המומחה אלי בר-און מנתח את האתגרים הללו ומצביע על כך שאיראן והשלוחות שלה זיהו את נקודות התורפה של המערב ושל ישראל בפרט.
אחד האיומים המרכזיים הוא השדרוג הדרמטי במערך הטילים האיראני. בר-און מציג את טיל הח’וראמשהר 4 כדוגמה לטיל בעל ראש נפץ כבד במיוחד ועוצמה קינטית אדירה, המסוגל לגרום לנזק חסר תקדים. הסכנה העיקרית בטילים אלו היא היכולת שלהם להתפצל לראשי נפץ קטנים או למצררים (Submunitions) בשלבים מוקדמים של הטיסה. פיצול זה מקשה מאוד על מערכות ההגנה, שכן כל ראש נפץ דורש מיירט נפרד, מה שעלול להוביל לריקון מהיר של מלאי המיירטים היקרים אל מול טילים תוקפים זולים יחסית.
מעבר לאיום הטילים, הסרטון מתמקד במהפכת הכטב”מים והרחפנים. בר-און מציין כי אוקראינה הפכה למעצמה עולמית בתחום זה, לאחר שלמדה על בשרה כיצד לעצור דיוויזיות שלמות באמצעות נחילי רחפנים זולים. אחד החידושים המטרידים הוא השימוש ברחפנים המחוברים בסיב אופטי, מה שמונע כל יכולת לשיבוש אלקטרוני (לוחמה אלקטרונית) ומאפשר פגיעה מדויקת ביותר במטרות בטווחים של עד עשרות קילומטרים.
הפתרון, לפי בר-און, טמון בלמידה מהירה מהניסיון האוקראיני ובשינוי תפיסתי בצה”ל. הוא מציע להקים מערך הגנה אקוסטי לפריסה רחבה, שיזהה את הרעש הייחודי של הכטב”מים ויאפשר מתן התרעה מוקדמת לכוחות ולאזרחים. בנוסף, הוא קורא להכנסת רובוטיקה יבשתית ורחפנים תוקפים לכל דרג, מהחייל הבודד ועד לרמת הגדוד, כדי לייצר מענה מיידי בשטח מבלי להסתמך רק על חיל האוויר.
לסיכום, המסר המרכזי הוא שעל ישראל להפסיק להילחם את מלחמות העבר ולהיערך למלחמות העתיד. המפתח טמון בשילוב של טכנולוגיה זולה וזמינה, כגון רחפנים ומערכות לייזר, לצד שינוי מבני שיאפשר גמישות ומהירות תגובה מול אויב שמשתכלל ללא הרף. המעבר ממטוסי קרב יקרים וטנקים כבדים למערכים אוטונומיים ורובוטיים הוא הכרחי כדי לשמור על היתרון האסטרטגי של ישראל במאה ה-21.
