פעיל הימין חגי לובר מציג חזון פוליטי חדש ומפתיע לקראת מערכת הבחירות הבאה, אותה הוא מגדיר כאחת התקופות החשובות ביותר שידעה המדינה בשנים האחרונות. לובר מסביר כי המניע לריצתו לכנסת אינו נובע מרצון אישי לשררה, אלא מהכרה עמוקה בכך שהרעיונות שהוא ואחרים מייצגים אינם זוכים לביטוי או לקידום מספק במסדרונות השלטון הקיימים. לשיטתו, המדינה עברה טלטלה רגשית וחברתית עזה בשלוש השנים האחרונות, מה שמחייב הנהגה בעלת כוחות רעננים המסוגלת להניע את החברה קדימה.
בלב היוזמה של לובר עומדת הביקורת על מה שהוא מכנה “ממשלות חצי עם”. לדבריו, המבנה הפוליטי הנוכחי, בין אם מדובר בממשלות “רק ביבי”, “לא ביבי”, ממשלת השינוי או ממשלת ימין מלא-מלא, הוכיח את עצמו כמשותק. הוא טוען כי ממשלות הנשענות על חצי מהציבור בלבד אינן מסוגלות להוביל מהלכים משמעותיים בסוגיות הליבה המפלגות את החברה, דוגמת גיוס חרדים, הרפורמה המשפטית או הקמת ועדת חקירה. לטענתו, המבוי הסתום נובע מכך שהפוליטיקה הישראלית הפסיקה להתחלק לימין ושמאל קלאסיים, ובמקום זאת התגבשה סביב מחנות של “בעד” ו”נגד”, מה שמונע כל אפשרות להתקדמות.
הפתרון שמציע לובר הוא הקמת כוח פוליטי שישמש כ”לשון מאזניים” אסטרטגית. הוא שואף להשיג כוח של שישה עד עשרה מנדטים, שיהוו את ה”אצבע ה-61″ הקריטית להקמת קואליציה. מטרת הכוח הזה אינה לחבור לצד אחד, אלא לכפות על שתי המפלגות הגדולות, שלפי הערכתו יובלו על ידי דמויות כמו נתניהו מצד אחד, ואייזנקוט, בנט או לפיד מהצד השני, לשתף פעולה בממשלת אחדות רחבה. לובר מאמין שרק כוח פוליטי חיצוני שיסרב לאפשר ממשלת “חצי עם” יוכל להביא לסיום השיתוק הפוליטי וליצירת ממשלת שיתוף פעולה אמיתית שתייצג את כלל חלקי העם.
