במרכז השיח המדיני עומדת לאחרונה תוכנית “15 הנקודות” של מועצת השלום, המבוססת על מתווה רחב יותר של הנשיא טראמפ לסיום הלחימה ברצועת עזה. הפרשן יוני בן מנחם מזהיר כי מדובר במלכודת מסוכנת לביטחון ישראל, שכן המתווה שואף להסיג את כוחות צה”ל מהשטחים בהם הם שולטים כיום בחזרה לקו הגבול של ערב ה-7 באוקטובר. בן מנחם טוען כי המאמץ הדיפלומטי המשותף של טורקיה, קטר ומצרים נועד להעביר את נטל ההוכחה לישראל ולהציגה כסרבנית שלום, בעוד שחמאס מצהיר כי לא יתקדם במשא ומתן ללא התחייבות ישראלית רשמית לנסיגה.
הסכנות הטמונות בהסכם, כפי שמוצגות בראיון, נובעות מעמימותו וממה שמוגדר כ”גבינה שוויצרית” מלאה בחורים. ההסכם אמנם מדבר על פירוק חמאס מנשקו הכללי והכבד, אך אינו מפרט האם מדובר ברקטות, כטב”מים או מטענים, ובמקביל מעניק לגיטימציה למחבלים להחזיק בנשק אישי תחת רישיון. נקודה קריטית נוספת היא הדרישה להפסקת הסיכולים הממוקדים, מה שיעניק חסינות לאלפי מחבלים שהשתתפו בטבח ה-7 באוקטובר וטרם חוסלו. בן מנחם מדגיש כי קבלת המתווה תאפשר לחמאס לשקם את יכולותיו הצבאיות, לבנות מנהרות חדשות ולמעשה למחוק את הישגי המלחמה.
מבחינה פוליטית, נראה כי ממשלת ישראל נוקטת בקו של זהירות מופלגת ואיפוק תקשורתי. בן מנחם מעריך כי ראש הממשלה הנחה את שריו שלא להתבטא בנושא כדי לא לפגוע בתיאום האסטרטגי עם הנשיא טראמפ, במיוחד בנוגע לסוגיה האיראנית. עם זאת, הוא מתריע כי רגע האמת מתקרב, ובו ישראל תידרש להחליט האם להיענות ללוח הזמנים של הנסיגה שיוכתב לה, או להתעקש על פירוק אמיתי של חמאס, דבר שלפי הערכתו לא צפוי לקרות במסגרת המתווה הנוכחי.
