בדיון מעמיק המנתח את שורשי השסע בחברה הישראלית, מציע הפסיכולוג ד”ר עופר גרוזברד זווית פסיכולוגית והיסטורית יוצאת דופן על המאבק שבין הימין לשמאל. גרוזברד טוען כי הוויכוח אינו רק פוליטי, אלא מייצג התנגשות בין שתי ציוויליזציות: מצד אחד השמאל, המייצג את ערכי המערב המודרניים ששמים במרכז את האינדיבידואל, המדע, היצירתיות והבחירה החופשית; ומהצד השני הימין, המייצג את התפיסה המסורתית הקולקטיבית, המקדשת את העם, הדת וההמשכיות ההיסטורית.
לדבריו, הקושי של הימין להבין את השמאל נובע מהעובדה שהשמאל אימץ את עקרון האינדיבידואציה, שבו האדם מגדיר את עצמו ולא מוגדר על ידי קבוצת השייכות שלו. גרוזברד מסביר כי הימין תופס לעיתים את הגישה הזו כחוסר נאמנות או כבגידה בערכים מקודשים, בעוד שבפועל מדובר בשלב התפתחותי פסיכולוגי שבו הפרט מבקש לצאת לחופשי מהתכתיב הקבוצתי. הוא מדגיש כי כל צד מחזיק ב”חצי אמת”, וכאשר צד אחד מתבצר בעמדתו ומסרב לראות את האמת של הצד השני, נוצר שיתוק חברתי.
אחת הנקודות המרתקות שמעלה גרוזברד היא הטענה שהקיטוב אינו קיים רק בחוץ, אלא גם בתוך הנפש פנימה. הוא טוען כי לאנשי ימין יש רגעים, ואפילו “חלומות בלילה”, שבהם הם מזדהים עם ערכי השמאל, ולהיפך. הקונפליקט החיצוני הסוער הוא למעשה השלכה של המלחמה הפנימית שכל ישראלי מנהל עם עצמו בין הצורך בשייכות וביטחון לבין הצורך בחופש ובביטוי עצמי. בסופו של דבר, גרוזברד קורא להכרה במורכבות הזו ובהבנה שהשמאל והימין הם שני חלקי נפש הכרחיים שחייבים ללמוד לחיות יחד כדי לאפשר קיום לאומי בריא.
