הדיווחים האחרונים על ניסיון “פוץ'” פוליטי בתוך תנועת הליכוד לאחר אירועי השבעה באוקטובר, שופכים אור חדש על מהלכיו האחרונים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ד”ר צבי סדן, חוקר תרבות ומחאה, מנתח את הדינמיקה המורכבת שבין הישרדות פוליטית לבין נאמנות אישית, ומסביר כי המהלכים השנויים במחלוקת של נתניהו, ובראשם שריונו של חיים כץ והפקדת ארבעה תיקים בידיו, אינם מקריים. לדברי סדן, הנאמנות היא כלל יסוד במערכות יחסים אנושיות, ובמצב שבו ראש המפלגה חש מאוים מבפנים, הוא מוצא את עצמו מחויב לאלו שעמדו לצדו ברגעי המשבר, גם אם הדבר בא על חשבון הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית או רצון הבוחרים.

סדן מציין כי העיתוי של פרסום המידע על ניסיון ההדחה נועד ככל הנראה להרגיע את זעם המצביעים, הרואים בשריונים ובדילים הפוליטיים “סטירת לחי” לציבור. הכעס בקרב בוחרי הליכוד אינו נובע רק משיקולי כסאות, אלא מקצה נפש מהסחטנות והדילים המאפיינים את המערכת. עם זאת, נתניהו פועל מתוך תפיסה של “נבחרת אמון”, הדומה למאמן כדורגל הזקוק לשחקנים המחויבים לו באופן אישי כדי להשיג הישגים בקדנציה שאותה הוא תופס כהיסטורית. למרות הביקורת על הפגיעה בהליך הדמוקרטי של הפריימריז, סדן מעלה את השאלה האם לא עדיף לחזור למודל של “ועדה מסדרת” שתבטיח משילות ויציבות, במקום “שוק” הפריימריז שיוצר חוסר אמון בין המנהיג לבוחריו. בסופו של יום, נתניהו נאלץ לתמרן בין הצורך לסדר את הבית פנימה לבין המרמור הגובר בשטח, בתקווה שהתמונה הכללית תצדיק את המהלכים הקשים לעיכול בטווח הקצר.