אל”מ במיל’ ז’ק נריה משרטט תמונת מצב אסטרטגית מורכבת ומדאיגה בנוגע לעתיד לבנון והאזור, ומזהיר מפני הסתמכות על גורמים קיצוניים גם אם הם נראים כבעלי ברית זמניים נגד חזבאללה. בניתוח מעמיק הוא מתייחס לאפשרות של כניסת כוחותיו של אבו מוחמד אל-ג’ולני ללבנון, ומסביר כי מדובר במהלך שעלול להתברר כחרב פיפיות עבור ישראל והאזור כולו.
נריה טוען כי למרות שהרעיון שג’ולני יפעל נגד חזבאללה כנקמה עשוי להישמע הגיוני בטווח הקצר, ברגע שגורמים אלו ישיגו דריסת רגל בלבנון, הם לא יעצרו שם. הוא מצטט את האמרה “מיום שניתנה למשחית רשות להשחית, שוב אינו מבחין בין צדיק ובין רשע”, ומדגיש כי לאחר שיסיימו עם השיעים, הכוחות הקיצוניים יפנו את נשקם נגד הנוצרים והדרוזים, אותם הם תופסים ככופרים. הסכנה הגדולה ביותר לישראל היא שנוכחותם בלבנון תביא אותם בסופו של דבר עד לגבול הצפון, ליישובים כמו זרעית ומטולה, בטענה שמדובר באדמה אסלאמית שיש “לגאול”.
האזור כולו, מטורקיה ועד גבול ישראל, מתואר על ידי נריה כ”פקעת של בעיות” ואינטרסים מנוגדים. בעוד שטורקיה שואפת להרחיב את השפעתה האזורית, לבנון נאבקת לשמור על זהותה וסוריה נקרעת בין ג’יהאד למודרנה. נריה מציין כי גם מעמדו של ג’ולני עצמו אינו יציב, שכן הוא מעורר התנגדות בקרב דתיים קיצוניים בשל ניסיונותיו להתקרב למערב, לצד חשבונות דמים פתוחים עם המיעוטים באזור.
לסיכום, נריה קורא למדינת ישראל לשמור על עיניים פקוחות ועל אצבע על ההדק. הוא מזהיר מפני שאננות או הסתמכות על הסכמים במציאות שבה הכל נמצא בהתהבות, ומדגיש כי השנאות, הקנאות והרצון לנקמה בתוך לבנון ובסוריה הופכים את הסיכוי לרגיעה באופק לנמוך מאוד. את התובנות המלאות על תפיסת הביטחון והאיומים הקיומיים יציג נריה בהרצאתו הקרובה, כחלק מפעילות מועדון “היחידה” של ערוץ TOV.
