לטענת איריס פורטוגלי מערכות השלטון והפקידות הבכירה בישראל פועלות הלכה למעשה כ”דיפ סטייט”, המכתיב את המדיניות הציבורית ללא תלות בנבחרי הציבור או בזהות הממשלה המכהנת.
לדבריה, התופעה בלטה במיוחד בתקופת משבר הקורונה וממשלת השינוי: חברי כנסת שהתנגדו בחריפות לתו הירוק ולחוק הסמכויות כשישבו באופוזיציה, הפכו עם כניסתם לתפקידי שרים, דוגמת שר הבריאות דאז ניצן הורוביץ, למובילי מדיניות מחמירה אף יותר מזו של קודמיהם. פורטוגלי מסבירה כי מוקדי הכוח האמתיים מצויים בידי דרגי הפקידות הוותיקים במשרד הבריאות, אשר פועלים מתחת לרדאר הציבורי, אינם נותנים דין וחשבון לבוחרים וממסמסים בקשות לחופש המידע בנוגע לניגודי עניינים פוטנציאליים בעיצוב מדיניות בריאות הציבור.
כדוגמה נוספת להחלטות שמתקבלות מעל ראשו של הציבור מתוך שיקולים מערכתיים, מובא בראיון המקרה של מתפ”ש ואישור הכנסת תוצרת חקלאית שנויה במחלוקת מיהודה ושומרון לישראל. פורטוגלי מדגישה כי המציאות שבה פקידים קובעים סדרי עדיפויות עצמאיים נשמעת לעיתים כתיאוריית קונספירציה דמיונית, אך העובדות והדיונים בוועדות הכנסת מעידים על דפוס פעולה עקבי ומתמשך של שלטון הפקידים.
