בראיון מיוחד לערוץ טוב, עורך הדין דוד אוחנה משרטט מציאות מטרידה בנוגע למגמות הפוליטיות במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, תוך שהוא מציב תמרור אזהרה מפני השפעתן על מדינת ישראל. בשיחה עומד אוחנה על השינוי הטקטוני שעוברת המפלגה, אשר מתרחקת לדבריו מעמדותיה המסורתיות ומאמצת קו פרוגרסיבי וקיצוני יותר, שיש בו כדי להשפיע באופן ישיר על היחסים הביטחוניים והמדיניים עם ירושלים. לדברי אוחנה, המפלגה הדמוקרטית כיום חוותה תהליכים דמוגרפיים ואידיאולוגיים שהובילו אותה למקומות שפעם נחשבו בלתי נתפסים במציאות הפוליטית האמריקאית.
הוא מציין כי המגמה בקרב הצעירים במפלגה תומכת במועמדים פרוגרסיביים שמאמצים עמדות עוינות כלפי ישראל, ואף כאלו המהדהדות מסרים של שלילת זכות הקיום של המדינה. כאחת הדוגמאות הבולטות, מזכיר אוחנה את דבריו של ברק אובמה לפני מספר ימים, שבהם טען כי המדינה היהודית קמה אך ורק בגלל השואה וכי היהודים נטלו אדמות מהפלסטינים. לדברי אוחנה, תפיסה זו מוחקת אלפי שנות קשר בין העם היהודי לארץ ישראל ומציגה את ישראל כגוף קולוניאליסטי זר.
אלו אינם רק אמירות בעלמא, מדגיש אוחנה, אלא חלק משינוי רחב היקף. בשיחה מוצגות דוגמאות למועמדים המתמודדים בבחירות האמצע, כמו עבדול אל-סייד, רופא ממדינת מישיגן, אשר לדברי אוחנה מביע תמיכה בחמאס ושולל את זכות הקיום של מדינת ישראל. מועמדים מסוג זה, שזוכים להצלחה בפריימריז הדמוקרטיים, מהווים איום ישיר שכן במידה וייבחרו לסנאט, הם יוכלו להשפיע על החלטות קריטיות כמו העברת נשק וסיוע ביטחוני לישראל.
במקביל, מזכיר אוחנה את חברת בית הנבחרים לעתיד, ארליזה שבליה, אשר לדבריו הביעה תמיכה בחמאס וטענה כי ישראל אינה קיימת. אל מול התמונה הקודרת הזו, מצביע אוחנה על דמות אחת שמעוררת עניין מיוחד בשל ייחודיותה: ג’יימס טלריקו, חבר בית הנבחרים של טקסס. טלריקו מוגדר על ידי אוחנה ככוכב עולה במפלגה הדמוקרטית, נוצרי הדוק שמתנגד לאנטישמיות ומכיר בזכותה של ישראל להגן על עצמה.
על אף היותו פרוגרסיבי, עמדותיו בנושא זכות הקיום של ישראל אינן נתונות למשא ומתן. חשיבותו של טלריקו נובעת מכך שהוא בעל פוטנציאל להפוך למועמד לנשיאות, ובמידה ויצליח להיבחר, הוא עשוי לייצג עבור ישראל את הרע במיעוטו אל מול מגמות הקיצון הקיימות בשאר חלקי המפלגה. עם זאת, אוחנה מבהיר כי גם במקרה כזה, הפוליטיקאי הדמוקרטי עדיין עלול לפעול נגד ישראל כדי לרצות את הבייס הפרוגרסיבי שלו.
הוא מזהיר כי נשיא דמוקרטי, גם אם אינו עוין באופן אישי, עלול לנקוט בצעדים פופוליסטיים כמו הכרה במדינה פלסטינית או פעולות נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון כדי לשמר את התמיכה הפוליטית הפנימית. אוחנה מתייחס גם ליהודים פרוגרסיביים בארצות הברית, שלדבריו אינם מהווים פתרון לאתגרים הללו. הוא מביא כדוגמה את הסנאטור ג’ון אוסוף מג’ורג’יה, אשר נמנע מלהשיב באופן ישיר על שאלות בנוגע לרצח עם כביכול שמבצעת ישראל, מחשש מהזרמים הקיצוניים במפלגתו.
לסיום, מציין אוחנה כי המציאות במפלגה הדמוקרטית היא אתגר עצום למפעל הציוני, הנובע משינוי דמוגרפי בו הציבור המוסלמי משפיע יותר בעוד הקהילה היהודית מזדקנת. הוא מדגיש כי ישראל צריכה לפעול להשלמת משימותיה הביטחוניות בטווח המיידי לפני חילופי שלטון בארצות הברית, שכן כל התדרדרות פוליטית אמריקאית עלולה להשפיע על החוסן הישראלי בזמן מלחמה.
