בשיחה המנתחת את היחסים המורכבים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי בישראל, מציג הפרשן יוני בן מנחם תמונת מצב מדאיגה שעיקרה ניכור מובנה המונע מראשי ממשלה לקבל תמונת אמת בזמן אמת. לדברי בן מנחם, חולשת הדרג המדיני ביחס לדרג הצבאי אינה תופעה חדשה והיא מלווה את המערכת מאז שנות ה-70, למעט תקופת כהונתו של אריאל שרון, אשר לדבריו השכיל לרסן את הצבא לאחר שלמד את הלקח מהניכור שחווה. בן מנחם מצביע על המזכירות הצבאית כצומת קריטי שאינו תמיד מתפקד כראוי, ומדגיש כי ראש הממשלה אינו יכול להסתמך עליה לבדה.
בביקורת ישירה על התנהלותו של המזכיר הצבאי לשעבר של נתניהו, אבי גיל, טוען בן מנחם כי האירועים סביב ה-7 באוקטובר מעידים על מחדל ניהולי מובהק. הוא מדגיש כי גיל, כראש המזכירות הצבאית, היה צריך להצליב מידע באופן עצמאי כבר בשעות הבוקר המוקדמות ולדווח ישירות לראש הממשלה, דבר שלדבריו לא נעשה כנדרש. יוני בן מנחם מדגיש כי חוסר הכימיה האישית בין ראש ממשלה למזכיר צבאי, שמוחמר לעיתים בשל מינויים פוליטיים שאינם לרוחו של הדרג הנבחר, מהווה גורם מכריע בשיבוש זרימת המידע.
הוא מזכיר מקרה מתקופת נתניהו הראשונה ב-1996, אז במהלך טיסה רשמית לאירופה, נותר ראש הממשלה ללא יכולת לקבל עדכונים שוטפים מהצבא על אירועי מנהרת הכותל בשל היעדר אמצעי תקשורת במטוס. בן מנחם משחזר כיצד נאלץ הוא עצמו, כעיתונאי, לשמש כצינור מידע עבור ראש הממשלה, תוך שהוא מקבל נתונים מג’בריל רג’וב ומעביר אותם ישירות לנתניהו בעת הנחיתות. עדותו של בן מנחם על הקשר הקרוב עם אריאל שרון ממחישה את העומק של הבעיה.
שרון הודה בפניו כי הוא חווה קשיים בקבלת דיווחים בזמן אמת מהצבא, ולכן יצר ערוץ תקשורת ישיר עם בן מנחם כדי להתעדכן על אירועים בשטח. השיא של ערוץ זה היה בליל הסדר של שנת 2002, כאשר בן מנחם עדכן את שרון על הטבח במלון פארק בנתניה עוד לפני שהמידע הגיע אליו דרך הצינורות הצבאיים הרשמיים. השלכות הדברים מבחינת בן מנחם ברורות: ראש ממשלה חייב לפתח לעצמו ערוצי מידע חלופיים שאינם תלויים בממסד הביטחוני.
הוא מציע הקמת צוותי בקרה עצמאיים במשרד ראש הממשלה שינטרו מידע גלוי ורשתות חברתיות, ובכך יאתגרו את הצבא ויבטיחו רמת דיווח גבוהה יותר. לדבריו, הצבא צריך לדעת שהוא תחת בקרה של גורם חיצוני. לסיכום דבריו, בן מנחם מדגיש כי מדובר בעניין קריטי לביטחון ישראל שדורש חשיבה מחודשת על מבנה הבקרה והדיווח בלשכת ראש הממשלה, כדי למנוע הישנות של מחדלים שנובעים מניתוק בין המידע המצוי בשטח לבין המידע שמגיע לידי הדרג המדיני המקבל את ההחלטות.
