סקטורים שונים במשק כבר הפגינו נגד הרפורמה המשפטית, אך אחת התופעות המדאיגות הן הקצינים הבכירים בצה"ל, אשר מאיישים בהמוניהם את במות המחאה בשמאל, וקולם כמעט אינו נשמע בימין.
מה גורם למכהנים בצמרת הצבאית להתיישר בצורה כל כך אגרסיבית לשמאל? הרב אביעד גדות, מייסד ארגון "תורת לחימה", עונה על כך בראיון לזיו מאור.
לדבריו, הביטוי "צבא העם" נכון לשכבות הבינוניות והזוטרות של צה"ל, אך הוא אינו תקף בהקשר של הפיקוד הבכיר. ישנה תקרת זכוכית בצבא למי שמביע דעות ימניות או דתיות מדי, ולכן רק מי שאומר את הדברים "הנכונים" מטפס בדרגות.
הרמטכ"ל הנכנס הרצי הלוי מבטא, על פניו, את הגיוון בחברה הישראלית, כשבעת גיוסו עוד חבש כיפה לראשו. האם יתכן שאף הוא הגיע לתפקידו כקצין בכיר דרך אותה סלקציה?
לטענת הרב אביעד, המערכת מפעילה לחצים כבדים שמסלילים כל אחד – מכל רקע – המגיע לתפקידים בכירים להיות שמאל "דה פקטו".
כדי להביא לשינויים ולשבור את הדפוס, הלוי יהיה חייב לפרק את המוקדים שמפעילים את הלחץ. מדובר בגופים המחנכים את הקצונה הבכירה כמו קרן "וקסנר", וכן אלו המחנכים דרגים נמוכים יותר, כמו מב"ל שבראש התכנית בה עומד יוסי בן ארצי – מייסד "שלום עכשיו".
עוד עונה הרב אביעד על השאלה האם יואב גלנט הוא איש שמאל.
צפו בראיון המלא
הסירו דאגה מלבכם. אני חותרים להתחרות בשכיננו המוסלמים! לכן במוקדם או במאוחר ישלטו באנו משמרות מהפכה נוסח ישראל! כמו בכל היסטוריה היהודית ידם של הקיצונים המשחיים תגבר .
כמו בכל ההיסטוריה היהודית – הקיצוניים והמשיחיים, חסרי שיקול דעת רציונלית, יובילו אותנו לגלות שלישית! כמו בכל ההיסטוריה, אנו היהודים לא ראויים למדינה ומקומנו הטבעי בגלות. חשוב להדגיש, כפי שאמר הפילוסוף סמואל ג'ונסון בשנת 1709 : "הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל." לדעתי, אתה ושכמותך מייצג נאמנה את האמירה! בעניין הדת הישראלית- ואחר כך היהודית,-ויחסיה עם השלטון הארצי, שאיננו אלוהי – את הדילמה הזו אפשר לנסח די בפשטות: האם שני המוסדות יכולים לחיות בדו קיום, מבלי שאחד יחליש את השני, עד כדי חיסולו? אם דרישותיה של הדת ייאכפו, למדינה לא יהיה די כוח לתפקד. מצד שני, אם נאפשר למדינה להתפתח בצורה נורמלית, לפי טבעה, היא תספח אליה חלק ממהותה של הדת, ותעקר אותה. בכל אחת מהן טבועה נטייה פרזיטית כלפי רעותה. הדילמה הזאת לא מצאה את פתרונה לכל אורך היסטוריה של עם ישראל, גם בישראל של ימינו אין לה פתרון ולא יהיה לה פתרון; לראייה, הכאוס המתגבר בימינו בחברה ובפוליטיקה הישראלית. יתכן גם שאנו נמצאים בישורת האחרונה לקיומנו כעם.