מכירת החמץ עלולה להראות כמו טקס תמוה בעיני המתבונן מהצד: בכל שנה מוכרים אזרחי ישראל את החמץ שברשותם לאדם שאינו יהודי, באמצעות הרבנות הראשית שמקבלת יפוי כח מהמוכרים, ובכל שנה, כעבור שבוע, חוזרים המוצרים שנמכרו לרשות המוכר שיכול לעשות בהם כרצונו מיד לאחר חג הפסח.
מהו התוקף ההלכתי של מכירת החמץ?
האם נכון להכניס לרשימת המכירה חבילת פסטה בודדת שנותרה בארון? או שההיתר נועד למקרה של הפסד כספי משמעותי?