סא”ל במיל’ שוש רבן יוצאת נגד השיח הציבורי המתלהם סביב נוער הגבעות, וטוענת כי מזה שנים מתבצעת כלפיהם דמוניזציה מוגזמת, שמעוותת את המציאות ומשרתת אינטרסים פוליטיים של השמאל הרדיקלי. מדובר בקבוצה מצומצמת של נערים שחורגת מהמסגרות – תופעה שחייבים לטפל בה בכלים החוקיים, אך מבלי לייצר מתוכה מסע הסתה והכללה כלפי מגזר שלם.

רבן מדגישה כי יש לגנות מעשים אלימים מצד כל אדם – ודאי כאשר מדובר בהשלכת אבנים – אך היא מזהירה מפני הפיכת אירועים בודדים לכלי תעמולה פוליטי שמשרת את מי שמבקשים להשחיר את כלל ההתיישבות.

במקביל, היא מציבה סימני שאלה קשים בנוגע להתנהלות כוחות הביטחון. לטענתה, חובה לחקור גם את מי שנתן פקודה לירות אש חיה לעבר נערים – מעשה חמור שהתוצאה שלו נוראית, ואינו יכול לעבור בשתיקה. עם זאת, לדבריה, אסור לנפח את האירוע כדי לייצר מצג שווא של טרור יהודי מאורגן, כשמדובר באירוע בודד, מצער, ומטופל.

רבן גם קוראת לבחון את האכיפה כלפי פורעי חוק מהשמאל, שבמקרים מסוימים גרמו לפציעות ולתאונות – לעיתים תוך כדי פעולות מחאה אלימות. היא מצביעה על כך שלרוב מדובר באנשים מבוגרים, מיושבים ומודעים היטב למעשיהם – ועדיין ההתייחסות כלפיהם סלחנית יותר.

המסקנה שלה חותכת: כל עוד יש אכיפה סלקטיבית ומערכת שממהרת להכתים צד אחד בלבד, הציבור ימשיך להרגיש שמדובר ברדיפה פוליטית. רק כאשר ייראה שמערכת החוק פועלת בשוויון כלפי פורעי חוק מכל צד – ניתן יהיה להאמין שצדק הוא אכן המניע, ולא אג’נדה סמויה.