מומחה הבליסטיקה אלי בראון מתייחס לארסנל הטילים שבידי חיזבאללה ומפרט את סוגי האיומים המרכזיים. לדבריו, בין האמצעים הנפוצים בארגון נמצאות רקטות הגראד – רקטות קלות לטווח קצר שמכוונות בעיקר לעבר יישובי הצפון. אמצעי המיגון כמו ממ”דים ומרחבים מוגנים יעילים יחסית בהתמודדות עם איום זה.

בראון מציין כי לצד הרקטות הקלות מחזיק חיזבאללה גם ברקטות לטווח בינוני שאינן מדויקות, אך הן מכילות כ־100 קילוגרמים של חומר נפץ. כאשר רקטות מסוג זה פוגעות במבנה, הנזק הנגרם עשוי להיות משמעותי.

בנוסף הוא מציין את רקטות הפת”ח 110, שלדבריו מצריכות ניוד באמצעות משאיות גדולות. לדבריו, כמות הרקטות מסוג זה שבידי חיזבאללה אינה גדולה.

לפי שמועות המגיעות מהשטח, מעריך בראון כי ארסנל הטילים הכולל של הארגון עומד כיום על כ־20 אלף טילים. לדבריו מדובר בכמות משמעותית, אף שרק חלק קטן מהטילים שבידי הארגון מסוגלים להגיע למרכז ישראל.

לדבריו, מרבית הרקטות מהוות איום בעיקר על יישובי הצפון, עד אזור חיפה. במקביל הוא מציין כי היכולת ליירט את טילי חיזבאללה גבוהה יחסית ליכולת היירוט של טילים המשוגרים מאיראן.

בראון מסביר כי הסיבה לכך נעוצה במהירות הטילים: הטילים של חיזבאללה איטיים יותר, ולכן קל יותר ליירטם. לדבריו, ככל שמהירות הטיל גבוהה יותר, כך קשה יותר למערכות ההגנה ליירט אותו.