אלכס גרינברג מנתח את מצבו האסטרטגי של המשטר האיראני ומציג זווית אופטימית המערערת על תחושות הדיכאון והחשש המקובלות. גרינברג טוען כי המשטר האיראני מצוי בשפל חסר תקדים, הנובע מהתדרדרות סוציו-אקונומית חריפה ומניתוק ממקורות הכנסה חיוניים. אף שהמשטר מצליח לשמר את הישרדותו הפיזית, יכולותיו המבצעיות והכלכליות נשחקו באופן משמעותי.
הניתוח מתמקד בסוגיית הגרעין ומדגיש כי קיים פער תהומי בין החזקת חומר גלם לבין יכולת ייצור נשק גרעיני. גרינברג מסביר כי פצצת אטום אינה מוצר מדף שניתן לרכוש או להרכיב בקלות, אלא תוצר של שרשרת ייצור מורכבת ביותר. לדבריו,
לסיכום, גרינברג קורא להבחנה בין הצהרות המשטר לבין יכולותיו בפועל. התמונה המצטיירת היא של מדינה מוחלשת שמתקשה לתחזק את מערכיה האסטרטגיים, דבר המציב סימן שאלה גדול על יכולתה לפרוץ לנשק גרעיני בעתיד הקרוב.








