בראיון מרתק, פורש אלוף במיל גרשון הכהן משנה סדורה לגבי תפקידם של יישובי הספר במדינת ישראל. הכהן יוצא נגד הטענה הרווחת כי לו האירועים בצפון היו מתרחשים בתל אביב, התגובה הייתה שונה. לדבריו, זוהי תפיסה מוטעית המפספסת את המהות האסטרטגית של הספר: הוא משמש כ”בולם זעזועים” המאפשר למרכז המדינה להמשיך בשגרה בזמן שהגבול סופג את המכות.
הכהן מדגיש כי תפקיד זה מחייב את המדינה להתנהלות שונה לחלוטין מזו המקובלת במרכז. “גאולת ישראל לא יכולה להתנהל בהיגיון של שוק חופשי”, הוא קובע. לפי גישת הכהן, לא ניתן לבחון את הקמתם או תחזוקתם של יישובי ספר דרך משקפיים של עלות-תועלת כלכלית בלבד. בדיוק כפי שהמוביל הארצי או רכבת העמק לא היו עוברים מבחני כדאיות עסקיים רגילים של משרד האוצר, כך גם ההתיישבות בגבול היא פרויקט לאומי שחייב להתנהל מעל לשיקולים אלו.
בנוסף, הוא קורא לממשלה לאמץ נוהל חירום בירוקרטי. הוא מזכיר כיצד יצחק רבין הקים את המצפים בשנות ה-70 תוך עקיפת מכשולים תכנוניים שבימי שגרה אורכים שנים. הכהן טוען כי המדינה חייבת לתגמל את אנשי הספר, להכיר בחשיבותם האסטרטגית ולאפשר להם צמיחה ובנייה ללא השתלטות המנהל התקין שאינו מבין את צורכי השעה. לסיכום, הכהן מבהיר: הספר הוא פרויקט לאומי קריטי, והתנהלות הממשלה כלפיו חייבת לשקף זאת.
מדהים. אחרי חלקו המכריע לכאורה בחיסול הספר בגוש קטיף, גרשון מטיף על חשיבות הספר