שלום בן חנן, בכיר שב”כ לשעבר וחבר ועדת הבדיקה לעניין השימוש ברוגלות (ועדת דרורי), מפרט את הסיבות שהובילו להתפטרות הקולקטיבית של חברי הוועדה. בן חנן מדגיש כי החלטת בג”ץ והגבלות הייעוץ המשפטי מנעו מהוועדה להגיע ל”ליבת הנושא” ולחקור מקרים פרטניים של הפרת זכויות אזרח.
לדבריו, המדינה עושה שימוש בכלים אגרסיביים ופולשניים ביותר, וגם אם אין מדובר בתופעה גורפת מול מיליונים, עצם העובדה שנעשה שימוש שלא כדין בכלים אלו אל מול אזרחים היא חמורה ביותר. בן חנן מתריע מפני “תחושת האח הגדול” המחלחלת בציבור – פחד שנובע ממקרים בהם המדינה נאלצה לפצות אזרחים על מעקבי שווא.
בן חנן מבהיר כי מטרת הוועדה הייתה ליצור תשתית נורמטיבית וחוקית שתאפשר שימוש בכלים אלו רק מול עבירות חמורות ותחת כללים ברורים. הוא מביע צער עמוק על כך שהוועדה הוגבלה וסומנה פוליטית, דבר שמנע ממנה לבצע עבודה מקצועית ולספק לציבור תשובות אמיתיות. לשיטתו, ללא חקירה מעמיקה של המקרים שבהם הופרו זכויות הפרט, לא ניתן יהיה לשקם את אמון הציבור במערכות האכיפה.
שוב בג”ץ מתערב בנושאים ללא לקיחת אחריות. חייבים רפורמה משפטית דחוף ביותר.