אליהו יוסיאן מנתח את המורכבות הגיאופוליטית במזרח התיכון סביב אירועי הלוויה של ההנהגה האיראנית והתנהלות מדינות המפרץ.
יוסיאן מתייחס לתגובות הציבור באיראן ומדגיש כי השמחה שנראתה ברחובות אינה מייצגת את הממסד הרשמי, אלא ביטוי של העם עצמו כלפי המשטר. בנוגע להיעדרותו של דמויות מפתח מסוימות מהעין הציבורית, הוא מעריך כי מדובר בניסיון לשמור על חייהם ולמנוע חשיפת מיקומם בפני ישראל, במיוחד לאור החשש מקצה חוט מודיעיני.
מרכז הניתוח עוסק במדינות המפרץ, ובראשן סעודיה. יוסיאן מסביר כי השתתפותן בלוויה היא הכרח דיפלומטי שנועד להרגיע את הרוחות ולשמור על כללי המשחק הגלובליים. ככנותיה של איראן, המדינות הללו הן הפגיעות ביותר מכל הסלמה צבאית וחוששות מחוסר הבהירות של המדיניות האמריקאית באזור. לטענתו, קיים פער משמעותי בין הטקסיות הפומבית לבין המסרים מאחורי הקלעים: בעוד שהן מפגינות כבוד בלוויה, בשיחות סגורות מול ארצות הברית הן עשויות לעודד המשך לחץ ותקיפות נגד המשטר האיראני. המסקנה היא שסעודיה פועלת מתוך הישרדות ואילוץ, במטרה לאזן בין האיום האיראני הקרוב לבין האינטרסים הביטחוניים ארוכי הטווח שלה.
