העיתונאית מירב מורן מציגה תפיסה כלכלית וחברתית המגדירה מחדש את גבולות המגזר הציבורי. מורן טוענת כי מקצועות כמו רפואה אינם מהווים “מנוע כלכלי” במובן הקלאסי של המילה, אלא הם בראש ובראשונה שירות חיוני לציבור שהמדינה צריכה לממן ולהשקיע בו בנדיבות דרך כספי המיסים.
מכאן היא ממשיכה להקבלה המפתיעה, לפיה גם תלמיד חכם העוסק בלימוד תורה מספק שירות לציבור, וקובעת כי לא ניתן להכחיש זאת. מורן מרחיבה את היריעה וכוללת תחת ההגדרה של שירות ציבורי הממומן על ידי הכלל קשת רחבה של תחומי עיסוק: החל ממורים ומנהלי מוזיאונים, דרך אנשי אקדמיה ועד למנצחים ונגנים בתזמורות.
לדבריה, אף שחלק מהשירותים הללו גובים תשלום (כמו כרטיסים לקונצרט או שכר לימוד באוניברסיטה ובישיבה), אלו אינם הופכים אותם למנועים כלכליים, אלא נותרים הוצאה ציבורית לגיטימית. היא מדגישה כי האינטרס הציבורי הוא למשוך את האנשים הטובים ביותר למגזרים אלו ולשלם להם משכורות יפות, מתוך הבנה שכל המגזר הציבורי נשען על תקציבי המדינה למען רווחת הכלל.
כל הכבוד לה על האומץ לומר את הנ״ל.