שוקי סואד, איש הייטק המזוהה עם עמדות ימין, חושף בראיון גלוי לב את המורכבות שבשמירה על זהות פוליטית בתוך סביבת עבודה המאופיינת ברוב ליברלי. סואד מתאר מציאות שבה נאלץ לא פעם להצניע את דעותיו כדי להימנע מעימותים ישירים עם קולגות ומנהלים, מתוך הבנה שהשקפת עולמו אינה הדעה הרווחת במסדרונות החברה. הוא משתף במקרה ספציפי שבה ניסה להתערב בשיחה ביקורתית על השר בן גביר, וזכה לתגובה תוקפנית שהמחישה עבורו את הקושי להשמיע קול אחר.
במהלך השיחה, סואד מביע תמיכה במהלכיו של בן גביר לשינוי תנאי הכליאה של מחבלים, וטוען כי המדיניות החדשה שמה סוף לתנאים המופלגים שמהם נהנו בבתי הכלא. לשיטתו, הצבת “קו אדום” והבהרה כי מדובר בכלא למחבלים ולא ב”בית הבראה” היא צעד חיוני להרתעה. הוא מותח ביקורת על המציאות שקדמה לכך, שבה קצינים חשו מאוימים וסיפקו למחבלים הטבות שונות, ומדגיש את האבסורד בכך שרוצחי יהודים נהנים מתנאים נוחים בזמן שהרשות הפלסטינית אף מתגמלת אותם על מעשיהם.
מעבר לסוגיית התנאים בכלא, סואד נוגע בנקודה רגישה עבור עובדים רבים בתעשיית ההייטק: תחושת “סתימת הפיות”. הוא מסביר כי החשש מהשפעה שלילית על מעמדו המקצועי או מהתנכלות מצד מנהלים בעלי דעות מנוגדות, הוביל אותו לאמץ זהירות יתרה, גם בפלטפורמות מקצועיות כמו לינקדאין. למרות שלא חש פחד קיומי מפני פיטורים, הוא מתאר תחושה מתמדת של אי-נוחות וצורך בריסון עצמי, מציאות המעלה שאלות נוקבות על חופש הביטוי והכלה של דעות מגוונות במגזר הטכנולוגי הישראלי.
