אל”מ במיל’ מאיר מוסט, טייס קרב ומפקד טייסת 69 לשעבר, מנתח את מצבו של חיל האוויר הישראלי בצל אירועי השנה האחרונה. מוסט פותח בניתוח דבריו של מפקד חיל האוויר היוצא, האלוף תומר בר, שהודה כי החיל היה “כפסע מערעור יסודותיו”. מוסט רואה באמירה זו הודאה משמעותית בכישלון הפיקודי בטיפול בתופעת הסרבנות, אותה הוא מגדיר כ”מרד פוליטי” שנועד להפיל ממשלה נבחרת תוך שימוש בצה”ל ככלי ניגוח. לדבריו, הסרבנות לא רק פגעה בכשרות המבצעית, אלא חמור מכך, גרמה לשחיקה אסטרטגית בהרתעה הישראלית ויצרה “נרמול” מסוכן של סרבנות ככלי פוליטי לגיטימי, איום שהוא רואה בו סכנה קיומית לדמוקרטיה במידה ויחזור על עצמו בנקודות זמן קריטיות בעתיד.
מוסט מרחיב על הקשר הישיר שבין השסע הפנימי למתקפת חמאס בשביעי באוקטובר. הוא מתאר כיצד אויבי ישראל פירשו את מחאת הטייסים והצהרות ה”סרבנות” כחולשה מהותית של “קיר המגן” הישראלי. הוא מציין את התמונות מעזה, שם חילקו בקלאוות עם פרסום כל עצומת סרבנות חדשה, כהוכחה לכך שהאויב זיהה את ההזדמנות המבצעית בשל מה שנתפס כהתפרקות חיל האוויר. מוסט מותח ביקורת על מפקד החיל הנכנס, האלוף עומר טישלר, על כך שבנאומו הראשון לא הבהיר בצורה חד-משמעית כי עידן הסרבנות הסתיים וכי כל מי שיעודד או יאיים בסרבנות בעתיד יודח לאלתר, ללא פשרות.
במהלך הראיון, מוסט מטיל ספק ביושרת התחקירים הפנימיים של חיל האוויר וטוען כי הם “מטויחים” וחסרי שקיפות. הוא קורא להקמת ועדת חקירה לאומית בעלת סמכויות נרחבות שתחקור את כל שרשרת האירועים שהובילה למחדל, כולל תפקידה של מערכת המשפט והשפעת המחאות על הצבא. לסיכום, הוא קורא לחשבון נפש לאומי עמוק, במיוחד מצד אלו שהכניסו את צה”ל לתוך המחלוקת הפוליטית, ומזהיר כי ללא טיפול שורש בתופעת הסרבנות והחזרת הצבא לקונצנזוס, מדינת ישראל תמשיך לעמוד בפני סכנה ביטחונית ודמוקרטית חמורה.
