איש המוסד לשעבר אבנר אברהם חושף פרטים מרתקים על אחד המבצעים המודיעיניים המשמעותיים ביותר בתולדות מדינת ישראל, הבאת מטוס המיג-21 מעיראק לישראל, המוכר כ”מבצע יהלום”.
הרקע למבצע נשען על מורכבות החיים של המיעוט הנוצרי בעיראק באותה תקופה. הטייס העיראקי, שהיה מהנדס וטייס מוכשר וערכי במיוחד, סבל מאפליה קשה ומחוסר קידום רק בשל דתו, ומשפחתו חוותה רדיפות והתנכלויות. לצד זאת, הטייס סירב לקחת חלק בהפצצות נגד האוכלוסייה הכורדית בצפון עיראק, ונהג להחטיא את המטרות במכוון, פעולה שידע כי במוקדם או במאוחר תביא לחשיפתו ולסכנת חיים ממשית עבורו ועבור משפחתו.
במקביל, בצד הישראלי, מפקד חיל האוויר דאז עזר ויצמן פנה לראש המוסד ואמ”ן, מאיר עמית, בדרישה אסטרטגית להשיג את מטוס המיג-21 הסובייטי. המטוס נחשב באותם ימים למכונת מלחמה מתקדמת וקטלנית שעשתה שמות בזירות לחימה שונות בעולם, וישראל נזקקה נואשות להכיר את יכולותיו וחולשותיו.
הקשר המודיעיני נרקם באמצעות רשת קשרים מתוחכמת: יעקב נמרודי, נספח צה”ל ונציג המוסד בטהראן, הכיר יהודי בשם יוסף שמש, שניהל קשר עם אישה נוצרייה שהייתה גיסתו של הטייס. באמצעות תוכנית מחושבת, הטייס הוצא מעיראק לאירופה באמתלה רפואית, ושם נוצר עמו הקשר הישיר וגובשה תוכנית המילוט.
אחד החלקים המרתקים והפשוטים בתחכומו היה מנגנון האות ליציאה לדרך. כאשר הטייס תהה כיצד יידע שיש לו אור ירוק להמריא מבלי שישראל תפיל את מטוסו, הונחה להאזין בבוקר השידור למכשיר טרנזיסטור כיס לתחנת “קול ישראל בערבית”. האות המוסכם היה שידור שירה של הזמרת הלבנונית המפורסמת סבאח, “מרחבתן” (ברוך הבא). עם השמעת השיר, המריא הטייס, חצה את הגבולות ונחת בשלום בבסיס חיל האוויר בישראל, מהלך ששינה את פני המערכה האווירית והעניק לצה”ל יתרון אסטרטגי מכריע.
