בעידן שבו הכותרות מתחלפות מדי שעה, ההצהרות סביב תקיפה אפשרית רודפות זו את זו, ורשתות המידע מוצפות בדיסאינפורמציה בלתי פוסקת, הציבור בישראל מתקשה להבין היכן הדברים עומדים באמת מול איראן. בין דיווחים על קריסה כלכלית לבין איומים צבאיים חוזרים ונשנים, החוקר והמומחה אלכס גרינברג מציע תמונת מצב מפוכחת ומבהיר כי הפער בין הדימוי שטהראן מנסה לשדר לבין המציאות בשטח, עמוק במיוחד.
לדברי גרינברג, השלב הראשון בהבנת התמונה הוא עשיית סדר וסינון רעשי הרקע. יש להבחין בבירור בין לוחמה פסיכולוגית ודיסאינפורמציה שנועדו לצרכים מבצעיים, לבין המציאות העובדתית. נכון להיום, המשטר האיראני שרוי במבוכה עמוקה ובחוסר אונים של ממש. המצב הפנימי במדינה ממשיך להידרדר, הכלכלה סופגת מכות קשות, אך מעבר לקשיים הכלכליים השוטפים, הבעיה המרכזית של טהראן היא אובדן היכולת המבצעית להוציא לפועל את תוכניותיה.
בהערכת מודיעין מקצועית, מסביר גרינברג, נהוג לבחון שני מרכיבים מרכזיים: כוונות ויכולות. בעוד שהכוונות של צמרת המשטר נותרו עוינות כבעבר, מבלי לכלול בכך את הציבור האיראני, שמצידו אינו שותף לקו זה ומחליש את המשטר מבפנים, הרי שבגזרת היכולות התמונה שונה לחלוטין. היכולות הצבאיות והאסטרטגיות של איראן נפגעו קשות ורוסקו, כך שלמעשה המשטר אינו מסוגל לממש את שאיפותיו, גם אם היה מעוניין בכך.
עדות בולטת נוספת לחולשתו של המשטר נעוצה בחוסר יכולתו לייצר נרטיב תעמולתי קוהרנטי. אם בעבר הקפידה טהראן על קו הסברתי מאורגן ואחיד, כיום בכירי המשטר סותרים זה את זה בניסיון לתרץ את המכות שספגו, בין היתר בנוגע לאובדן נכסים אסטרטגיים ולפגיעות הקשות בזירה הלבנונית מול חיזבאללה. הציבור באיראן כבר אינו קונה את הסיפורים הללו, ואפילו כלפי פנים מתקשים מנהיגי המדינה להסביר כיצד ישראל הצליחה להפתיע אותם שוב ושוב.
בשורה התחתונה, מעריך גרינברג, אין לישראל סיבה ממשית לחשוש מהתקפת פתע איראנית שתשנה את מאזן הכוחות. אף שמבחינה תיאורטית ייתכן ירי נקודתי של מספר טילים, איראן איבדה את היכולת להציב איום אסטרטגי משמעותי על ישראל כפי שהיה טרם המכות האחרונות שספגה.
