הבחירה לציין את אירועי הטבח בתאריך הלועזי “שבעה באוקטובר” ולא בתאריכו העברי מהווה מהלך מכוון המבטא ניכור לזהות היהודית, כך טוען אליהו בן אשר בראיון.

לדבריו, מתקפת הטרור לא תוזמנה במקרה לתאריך לועזי כזה או אחר, אלא נבחרה בקפידה על ידי המחבלים דווקא בשבת ובחג שמחת תורה, בדומה למלחמת יום הכיפורים, מתוך כוונה לייצר פגיעה מורלית ורוחנית בעם ישראל ולהפוך את מועדיו לאבל. תלישת האירוע מההקשר של השבת והמועד היהודי, והצגתו סביב תאריך לועזי חסר משמעות מסורתית, מעוותת בעיניו את הזיכרון ההיסטורי האמיתי.

בן אשר מפריד בין הציבור הרחב, שחי ביומיום על פי הלוח הלועזי ומזדהה עם התאריך מתוך כאב וזיכרון טבעי, לבין גורמים המובילים את השיח הציבורי ודוחפים למסגור זה מתוך התנגדות לזהות היהודית ולממשלה. הוא מגן על החלטת הכנסת לקבוע את יום האבל הלאומי בסמוך לאחר החג (בדומה למודל של צום גדליה), שכן על פי המסורת אין מתאבלים בעיצומו של חג.

לסיום, הוא משווה את התופעה לציון יום הרצח של יצחק רבין ב-4 בנובמבר במקום בי”ב בחשוון, וטוען כי בשני המקרים מדובר בהעדפה ערכית-חינוכית שמטרתה להתרחק מהלוח העברי ומהשורשים התרבותיים והדתיים של המדינה.