מי יתן את הדין על הפגיעה החמורה בתהליך המבורך של השנים האחרונות באמון בנפגעות?!
כל הקמפיין השקרי של "אני מאמינה לך – על עיוור" תולדתו בחטא. כאשר מריצים רעיונות שאין להם ביסוס, רק כי הם נשמעים טוב ו'מתכתבים' עם דף מסרים של מישהו – זוהי אמירה שאינה מחפשת את האמת, לא את הצדק, לא את תיקון החברה וממילא גם לא את טובת הנפגעות.
אך זוהי כן דרך שתיקח אותנו הרבה שנים לאחור בכל מה שקשור לאמון שהתחלנו לתת בנפגעות ובנפגעים האמיתיים.
נכון, יש הרבה נפגעים ונפגעות שהמשיכו להפגע כי חששו שלא יאמינו להם. אולם, התורה מלמדת אותנו שריפוי החברה ממצב של עוול לא יבוא ע"י המרתו בעוול אחר, בפגיעה במי שהוא חף מפשע, אלא ההיפך, בדרישה לאמת, לצדק ולישרות.
וכך אנו מחויבים ב"לא תהדר דל בריבו"! (ויקרא יט, טו) וכבר כתב גדול הדור הקודם מרן הגרי"ש אליישיב זצ"ל, במכתב מכונן לעודד הגשת תלונות במשטרה על עברות מין. ובסיומו, כמי שראה את הנולד, העיר הערה שכל כך נחוצה לנו כיום לצורך האיזונים שעלינו לשקלל כשאנו באים לדון בדבר שהוא דיני נפשות של ממש לכל המעורבים.
"אך באופן שאין אפילו רגלים לדבר אלא איזה דמיון, אם נתיר הדבר – לא רק שאין בזה משום תיקון העולם, אלא הרס העולם יש כאן ויתכן שבגלל איזה מרירות של תלמיד כלפי המורה מעליל על המורה, או בגלל איזה דמיון שווא מכניסים אדם למצב שטוב מותו מחייו, על לא עוול בכפו, ואין אני רואה שום היתר בדבר!"
(הובא ע"י הרב גרטנר בקובץ ישורון ה'תשס"ה חלק שערי הלכה עמ' תרלד).
