מאז אירועי מאי והשתוללות התושבים הערבים בערים המעורבות, החליטו התושבים להיערך אחרת לאירועים שלפי ההערכה עוד יגיעו שוב.
[vplayer id=9844]
מאיר ליוש תושב העיר מספר על השינויים מצד המשטרה: "בכל מה שקשור למה שקורה בלוד יש היערכות של המשטרה שהיא מאוד רגישה למה שקורה. יש לנו מינוף תקשורתי על המשטרה אבל אני יודע שהמשטרה נערכת כמו שצריך ומפקד התחנה שעושה עבודה מצוינת. כמו בתיאוריית החלונות השבורים של ג'וליאני בניו יורק, לכל דבר קטן יש מענה מיידי וככה בעצם יוצרים מענה לכל אירוע אלימות שנבלם מיד".
לדבריו הבעיות לא נעלמו לגמרי אבל יש להן היום מענה: "יש ניסיונות ויש אנשים שרוצים להסית. זה קיים. כשיש מענה נכון ומהיר כמו הפגנות שפוזרו, יש תגבור משטרתי עם מכת"זיות ומסוקים".
כאמור, גם התושבים לא מוכנים לשבת בחוסר מעשה כשיגיעו המהומות הבאות: "אנחנו נערכים קודם כל נפשית. אנחנו מודעים לחודש הרמאדן המתקרב אנחנו יותר ערניים לראות שאין דברים חריגים. יש התארגנויות שונות עם המשטרה לכיתות כוננות שיתנו מענה במידת הצורך. ההיערכות שלנו היא בעיקר ברמה הלוגיסטית אזרחית כדי לא להגיע למצב שאנחנו צועקים 'געוואלד' והמדינה מגיעה אלא להיות ערוכים בעצמנו".
השבוע הציתו אלמונים בעיר רמלה, השכנה ללוד, את בית הכנסת "אילת השחר". לליוש יש לא מעט טענות על יחס מפלה בסיקור התקשורתי של פגיעה ביהודים: "התחושה היא אותה תחושה כבר שנים ארוכות במיוחד מאז מהומות מאי. התקשורת לא מוכנה לסקר אירועים כאלה, להבדיל מאירועי תגי מחיר או שריפת מסגדים או דלתות של מסגדים. יש כאן איפה ואיפה בין סיקור של בתי כנסת שנשרפים למקומות אחרים. התקשורת יודעת לעשות יופי של קמפיינים והעצמה – מכל זבוב פיל, וכשמדובר בבתי הכנסת יש שתיקה רועמת מאוד. זה גם מצד הפוליטיקאים מהשמאל מהצד של הממשלה, לא ראינו גינויים, לא ראינו עליה על בריקדות, לא ראיונות חוזרים ונשנים בתקשורת. פשוט שתיקה".
