ב-1993 הוגשה עתירה נגד ראש הממשלה רבין. היועץ המשפטי של רבין, יוסף חריש, חשב שהעותרים צודקים. רבין חשב שהעותרים טועים וביקש מחריש להתנגד לעתירה, בניגוד לדעתו. אז יוסף חריש עשה מעשה שמבחינתנו, עורכי הדין, הוא צלם בהיכל – הוא הציג לבית המשפט שתי עמדות סותרות.
בתגובה החליט אהרן ברק שאם יש מחלוקת בין הממשלה לבין היועמ"ש – עמדתו של היועמ"ש לבדה היא שתישמע בבית משפט. "הפרשן המוסמך של החוק בפני הממשלה" הוא קרא לזה.
תבינו כמה זה מטורף: יש ממשלה מכהנת, זה אומר שתומכים בה רוב אזרחי ישראל. מיליונים. מישהו לא אוהב את מה שהיא עושה ועותר לבית משפט. סבבה. מותר לו. אבל אז כשהממשלה באה להתגונן – ולהגיד לשופטים את מה שרוב אזרחי ישראל רוצים שהיא תגיד – אהרן ברק סותם לה את הפה, וקובע שהיועץ המשפטי – פקיד שאף אחד לא בחר בו – ידבר במקומה, גם אם הוא לא מסכים איתה.
https://tovnews.co.il/%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%a7%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%96%d7%94-%d7%a9%d7%97%d7%95%d7%98%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%93/
זה מטורף. זה גם לא חוקי.
סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שהיועץ המשפטי ייצג את המדינה בהליכים פליליים. זה כששופטים אנשים שעברו עבירות. אוקיי. סעיף 4 לחוק המדינה כבעל דין קובע שהיועץ המשפטי ייצג את המדינה בהליכים אזרחיים. זה כשאזרח תובע את המדינה על עניינים פרטיים, נגיד – אם מישהו עשה תאונת דרכים עם ניידת משטרה. בסדר.
ומה לגבי הליכים מנהליים? כאלה שבהם אזרחים עותרים נגד מדיניות של הממשלה? כאן אומר סעיף 10 לחוק המדינה כבעל דין שהוראות החוק לא חלות בבג"ץ. מה כן חל? סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, שקובע שכל אדם רשאי לבחור מי ייצג אותו בבית משפט.
אז מה צריך לעשות שר שבית המשפט החליט, בניגוד לחוק, שאסור לו לבחור מי ייצג אותו בבית המשפט? פשוט להודיע לבית המשפט שאם השר – והציבור שבחר בו – לא מיוצג – פסק הדין חסר סמכות ולכן משולל תוקף.
גם כאן – הפתרון לבעיות שלנו נמצא בחוק עצמו. לא צריך לתקן את החוק.
