ניתוח מיוחד של חטיבת המחקר בבנק ישראל חישב את אומדן הפגיעה במשק מהשבתה ממושכת של מערכת החינוך, בתחילת תקופת הקורונה. ממנה ניתן להסיק גם לשאר ימי ההשבתה הממושכת של מערכת החינוך, כגון חופשת חנוכה, ערב פסח, ושאר הזמנים בהם ההורים עובדים, וילדיהם הקטנים הזקוקים להשגחה נמצאים מחוץ למסגרת החינוכית הרגילה.
על פי המחקר, בישראל יש כ-400,000 משקי בית בהם הורה מועסק נאלץ להישאר בבית על מנת להשגיח על ילדיו הקטנים בשל אי-קיומן של מסגרות לימודים בבתי הספר והגנים. נזכור, שלא לכולם יש סבתא בבניין ממול, הפנויה לשמור על הילדים. רוב הסבתות עובדות, וגם בגמלאות לא תמיד מתאפשר לכולם לעזור עם הנכדים. במקומות בעלי חתך סוציואקונומי גבוה, ישנם צהרונים המתפקדים משעות הבוקר בכל ימות השנה על מנת לסתום את ה"חורים" שמשרד החינוך יוצר בימי החופשה המרובים, וכך ההורים רגועים ולא נזקקים למצוא פתרון לכל החופשות. אולם, זהו פתרון יקר, שלא קיים ברוב המקומות. עבור רוב ההורים הוא פשוט בלתי אפשרי. גם קייטנות מזדמנות ולא מקצועיות עולות כסף, ולא תמיד יש את הכסף הזה לזוגות כמו מאבטח וקופאית שחייבים לבוא לעבודה כל השנה שש משמרות בשבוע, כאשר הפער בינם לבין הילדים במספר ימי החופשה הוא עצום.
https://tovnews.co.il/%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%9a-%d7%94%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%99-tov-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%93%d7%a8/
כאמור, החישוב שנערך בבנק ישראל מצא כי כל שבוע השבתה של מערכת החינוך גורע מהתוצר של המשק כ-2.6 מיליארד ש"ח בשל היעדרותם של ההורים ממקום העבודה. החישוב התבסס על מחקר קודם של ד"ר גיא סגל וד"ר יוסי מרגונינסקי מבנק ישראל שנערך עוד ב 2019, טרם הקורונה. התזכיר הנוכחי שנערך עבור ימי הקורונה לקח בחשבון את החמרת המצב מבחינת ההורים, כיוון שבעידן הקורונה פחות אפשרי להיעזר בסבים וסבתות מחשש להדביק בקורונה את הדור המבוגר. ניתן לשער שחשש זה נמשך עד היום במשפחות רבות.
הפער בין מספר ימי החופשה הנהוגים במערכת החינוך למספר ימי החופשה של ההורים בישראל, גבוה בהשוואה בינלאומית. הסיבות לכך הן:
1) פער בסנכרון בין שבוע העבודה של העובדים במשק לבין שבוע הלימודים בבתי הספר. כלומר, רוב האנשים אינם עובדים ביום שישי, אך הלימודים בבתי-הספר והגנים מתקיימים כסדרם. מצד שני, ימי חופשה רבים במערכת החינוך הינם ימי עבודה בשאר המשק.
2) מיעוט ימי החופשה השנתית של העובדים בישראל בהשוואה למדינות מפותחות אחרות.
https://tovnews.co.il/%d7%91%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a1%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%9e%d7%aa-%d7%9e%d7%97/
פער ימי החופשה כרוך בנטל כספי ישיר להורים העובדים, בין אם יש להם צהרון מסודר ובין אם מתאמצים למצוא קייטנות ובייביסיטר. בנוסף, הנטל הכספי מתבטא בעלויות עקיפות למשק בתחומי פריון העבודה, ההוראה והרווחה. כדי לצמצם את פער ימי החופשה, מפעילה הממשלה את תוכנית "בתי הספר של החופשים", המקטינה את הפער בכשישית. עלות הפעלת התוכנית הינה 630 מיליון ש"ח, והיא באה למנוע הפסד תוצר ישיר למשק, סכום ההפסד נע בין 520 ל-690 מיליוני ש"ח. כלומר, נשארנו באותו מקום מבחינה כלכלית, הוצאנו סכום ציבורי על ההפסד הכלכלי, אך ההוצאה לא יעילה.
בחינה נפרדת של מגזרי האוכלוסייה: הערבי, החרדי וה'אחר'––שאינו ערבי ואינו חרדי, מעלה כי ל"בתי הספר של החופשים" יש כדאיות משקית במגזר ה"אחר" בלבד, בשל שיעורי התעסוקה השונים בין המגזרים. בשני המגזרים, החרדי והערבי, בהם אחד מבני הזוג לא עובד, עלות התכנית גדולה מהפסד התוצר, שהיא מונעת.
מה שהציעו ד"ר גיא סגל וד"ר יוסי מרגונינסקי בעבודתם היא רפורמה יעילה יותר, בשני חלקים:
1) התאמה בין שבוע הלימודים לשבוע העבודה: הארכת שנת הלימודים וקיצור החופשות מחד, וביטול הלימודים ביום שישי מאידך, כך שסך שעות הלימוד אינו משתנה, ללא עלות נוספת כמו זו של הפעלת בית הספר של החופש הגדול. מהלך זה מצמצם למעלה ממחצית מפער ימי החופשה, ועשוי להביא לגידול ישיר בתוצר של כמיליארד ש"ח בשנה לכל הפחות.
2) הפעלת 'שישונים' – מסגרות העשרה חיצוניות בימי שישי, אשר ההשתתפות בהם תהיה רשות.
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%9b%d7%a8-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%94%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9d-%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a7%d7%a8%d7%99-%d7%9c%d7%a2%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a8/
טוב, כמובן שהצעות יעילות מעין אלו ימשיכו להיכתב על ידי אנשים הגיוניים שאומרים את המובן מאליו, וימשיכו להידחות על ידי אנשים לא הגיוניים האוחזים בשאלטר ימי העבודה המקובעים במערכת החינוך. גם במאבק המורים הנוכחי, כמו בשאר המאבקים, סירבו ארגוני המורים לביטול הלימודים בימי שישי והחלפתם בימי לימודים ביולי או בשאר החופשות הקבועות בלוח המקודש להם מקום המדינה, הלוח שאף מגפה או מלחמה לא תשנה אותו. אנחנו נמשיך להיות לא מרוכזים בעבודה, לחפש קייטנות יקרות שארגנו ילדות בנות 15 ולנקות קורנפלקס שילדינו שפכו על השולחן במשרד.
חופשה נעימה!
[…] בטור הנוכחי אני חושפת את העלות למשק של כל ימי החופשה המוגזמים הללו, כאשר הורים נאלצים לא לעבוד, או לעבוד בצורה לא יעילה כאשר הילד איתם, או למצוא פתרונות יקרים בחוץ. מעבר לפגיעה הקשה במשק, יש גם פגיעה בחלשים ביותר שאין להם כסף לפתרון בתשלום ואינם יכולים להיעדר מהעבודה או להביא אליה את הילדים; הקופאית והמאבטח למשל, עובדים כל ימות השנה ללא חופשות כמעט ואין להם כסף לצהרון יקר שיפתור להם את בעיית החופשים המרובים של משרד החינוך. הגיע הזמן שלילדים מתחת לגיל 9 יהיו מסגרות חינוך כמו במעון התמ”ת, בהם המטרה המוצהרת היא לאפשר להורים לעבוד. ההיעלבות הקולקטיבית של המורים בטענות “מה אנחנו בייביסיטר”? לא מרשימה אותי, מכיוון שישנה חשיבות רבה לשמרטפות על הילדים כמאפשרת צמיחה במשק ורווחה כלכלית למשפחות הילדים. הדאגה לרווחת הילד, קרי הימצאות הילד במסגרת כדי שהוריו יוכלו לעבוד ולפרנס אותו, חשובה לא פחות מללמד אותו מתמטיקה. […]