[vplayer id=11044]
הרב יוני לביא הוא מראשי ארגון קהלים, מרבני "ברקאי" ומחבר סדרת הספרים רבי-המכר "היי הרב". הוא העלה אתמול (מוצאי שבת) פוסט בפייסבוק המדבר על לוויותיהם של גדולי הציבור הישראלי שהגיעו אליהם מאות אנשים, ועל לווייתו של הגר"ח קנייבסקי שאליה הגיעו מעל לחצי מיליון בני אדם, וכעת הוא משוחח עם הרב גיא אלאלוף על הנושא.
הרב מדגיש ואומר כי העניין שצריך להעסיק אותנו הוא לא הכמות של האנשים, אלא מטרת בואם. הוא אומר כי בתקשורת עסוקים ב24 השעות האחרונות בלוויה של הרב קנייבסקי, אך היא עסוקה ב"מסביב" של האירוע. בלוגיסטיקה, בכמות האנשים וחסימות הכבישים. אך לא מתעסקת בסיבת הגעתם. וכך, אומר הרב יוני, זה קורה; בשבועות עם מתכונים לעוגות גבינה, וביום הכיפורים על חג האופניים. וגם כאן מתעסקים בכמה אנשים יגיעו ואיזה כבישים ייחסמו. אבל יש משהו ברב קנייבסקי שנוגע לכל כך הרבה אנשים: המסירות העצומה שלו לתורה, התמדה עצומה, וויתור על מנעמי החיים החומריים זה הדבר שעניין אותו יותר מכל דבר אחר. אך לצד זה הלב שלו היה פתוח לעם ישראל. כמה שהתורה הייתה יקרה בעיניו – הוא ויתר על עוד דף ועוד מסכת בשביל לקבל אלפים שהיו באים לקבל עצות ולהתברך.
כולנו יכולים ללמוד מהרב קנייבסקי את המסירות. כאשר אתה מאמין במשהו אתה הולך עם זה עד הסוף.. דבר שני, תיתן את מה שיש לך. הרב קנייבסקי לא חילק דולרים (לא היו לו), ולא לקח שקל מהאנשים שבאו אליו. אך הוא נתן מהתורה שלו. ומה שעלינו לעשות זה להיות עם לב פתוח ולתת את מה שיש לנו לכל אחד.
הוא היה תלמיד חכם גם בגיל 94. כל הזמן מנסה ללמוד עוד ועוד. כביכול הוא היה צריך לצאת לפנסיה ולטייל בחול. אבל הוא המשיך עם מה שהאמין בו, והיה לו סדר חיים מטורף. איך להיות היום יותר טוב ממה שהייתי אתמול.
אנשים שהגיעו אליו היו מופתעים. כי הם דמיינו טירה ומכוניות פאר בחוץ כיאה לאחד מגדולי הרבנים החרדיים. אך לא הבית היה פשוט, דירת שני חדרים קטנה. השאלה היא מה הכסף בשבילי? האם הכסף זה גולת הכותת מה המנוע של האדם? מה משרת את מה? כסף ורכוש זה בא לשרת את מה שאנחנו מאמינם, חסד ותורה והחיבור לעם ישראל. כל אחד שעושה כסף צריך לשאול את עצמו לאן הכסף הולך ולאיזה מטרות.
אחת הסיסמאות היום היא שהעולם שייך לצעירים, אבל הרב קנייבסקי לוקח למקום אחר לגמרי. והעובדה שאדם כזה נערץ אחרי רבים כל כך זה שם לנו את החברה החרדית כחברה מופת. להיות זקן זה לא תואר גנאי, להפך כשאדם חי את החיים הם עושים לו משהו טוב, זה מביא אותו למדרגות גבוהות יותר.
הר יוני מספר: "ערכתי פעם לוויה וביקשתי מהבת שתיתן לי פרטים על אבא שלה, והיא סיפרה כי הוא היה אוהד שרוף של הפועל שלא פספס אף משחק. ביקשתי ממנה פרט אחר והיא אמרה שהמוסקה עגל שלו לא היו דברים כאלה. ביקשתי ממנה משהו אחר והיא אמרה שכאשר אמא שלה נפטרה לפני שנים רבות אבא שלה טיפל בהם והיה האבא הכי טוב שיש. ואז הרגשתי שהגעתי לנקודה. כי כשאנחנו מגיעים למוות הדברים מקבלים פרופרוציות. השאלה היא מה האדם משאיר אחריו אחרי שהוא מת, איזה מורשת השאיר אחריו ואיזה מתנות השאיר לנו, איזה חיים האדם השאיר לנו."
"הרב קנייבסקי השאיר לנו חיים של מאוהבות בתורה, של מסירות נפש למען מה שאתה מאמין בו, של נכונות לחיות בצניעות ובפשטות ולתת את מה שיש לך למען עם ישראל. ואם כל אחד מאיתנו ייקח משהו מזה, אז זאת הירושה הכי גדולה שלו".
לסיכום, מה למדנו מהרב קנייבסקי? על המטרה והאמצעי. האמצעי זה להתמקד בעיקר ולא להתעסק בחדשות שעסוקות בכמה באו, ובפקקים ובלוגיסטיקה, אלא לחזור לשאלה לא כמה היו אלא למה הם באו. מה הקסם שהיה באיש הזה שהלך מאיתנו. והמטרה היא "צדיקים במיתתם קרויים חיים" – זה לא סתם סיסמא יפה או פתגם, הרב קנייבסקי בגופו לא איתנו אבל הרוח שלו והנשמה שלו נמצאת והתורה שלו מונחת כאן. ועלינו לקחת ממנו להיות קצת יותר צנועים, קצת יותר מסורים, קצת יותר מחוברים אל התורה ששייכת לכולנו ומה אני יותר ממה שהייתי עד עכשיו.
צפו בשיחה המלאה.
יפה מאוד!